כללי

מטרת עבודתי הייתה:

1.      לבדוק בצורה עצמאית ובלתי-תלויה שתי כתובות החקוקות באבן, תוך שימוש בטכניקות מדעיות רב-תחומיות ולהעריך מתי יוצרו, בעיקר על בסיס בדיקת הצמידה (הפטינה) של הפריטים (ובאופן יותר ספציפי: האם הם יוצרו בשנים האחרונות או לפני מאות שנים).

2.      לחוות את דעתי על הנחות היסוד של קבוצת החוקרים מטעם רשות העתיקות הישראלית (פרופ' גורן, ד"ר איילון, ד'"ר דהרי ועמיתיהם), על הבדיקות המינרלוגיות והאיזוטופיות שביצעו ועל מסקנותיהם.

3.      להעריך את המאמרים המדעיים ומאמרי הביקורת שהוצגו בתגובה לדו"חות החוקרים האמורים על-ידי מומחים שונים ברחבי העולם.

הבדיקות והאנליזות שביצעתי נעשו בירושלים ובאוניברסיטה של אולדנבורג בגרמניה. הדגימות שנלקחו מהפריטים נבדקו בבדיקות נוספות לצורך בקרה במעבדה מינרלוגית הן בהנובר והן בקתדרה לקריסטלוגרפיה בוורצבורג בגרמניה. עבודתי אינה מתייחסת לאספקטים של שפות עתיקות או אומנות עתיקה.

ראוי לציין כי בניגוד לפריטים ממקור אורגני, אשר ניתן לתארך את מועד ייצורם באמצעות טכניקת תיארוך של פחמן-14, או פריטים העשויים מחרס, אשר ניתן לתארך באמצעות טכניקה של תרמו-לומינסנס [פליטת אור תרמית], לא קיימת כיום טכניקה לתיארוך מועד הייצור, החריטה או העיבוד של פריטי אבן. הבדיקות המדעיות הקיימות מאפשרות, לכל היותר, להטיל ספק במקוריותם של פריטים שכאלה או לספק ראיות המחזקות את ההסתברות כי הפריטים עתיקים (כמו למשל באמצעות אנליזה מפורטת לפטינה מרובת שכבות ומובנית אשר התפתחה על פני זמן ניכר).   

החוקרים מטעם רשות העתיקות הישראלית תמימי דעים כי הגלוסקמא ולוח האבן הכהה עצמם הינם עתיקים, כלומר: הם נחצבו ועוצבו לפני מאות רבות של שנים. לפיכך, הבדיקות וחוות הדעת מתייחסות לניסיונות לתארך את מועד חריטת שתי הכתובות ואת מועד ייצור העיטורים על גבי הנר.

מסקנות צוות החוקרים מטעם רשות העתיקות מתבססים בעיקר על ארבע קבוצות ממצאים:

1.      השוואת תוצאות בדיקות איזוטופיות  (בדיקות O¹⁸ )  שנעשו לפטינה של שלושת הפריטים, לאלו של פטינה שהתהוותה במערות גיר באזור ירושלים. הבדיקות המשוות בוצעו על בסיס ההנחה המשתמעת שהפטינה בשתי הכתובות מורכבת מקלציט טהור (סידן פחמתי) וכי הפריטים היו חשופים לתנאי אטמוספירה של מערה באזור ירושלים, ללא מגע עם אדמה, מזמן ייצורם ועד למועד הבדיקה, בטמפרטורה פחות או יותר יציבה של כ-24 מעלות בממוצע.

2.      גילוי מיקרו-מאובנים ממקור ימי בפטינה שבתוך הכתובות בבדיקות המיקרוסקופיות. הצוות הניח שהימצאות מיקרו-מאובנים ממקור ימי בפטינה מצביע על כך שהפטינה בכתובות הינה מלאכותית.

3.      השוואות צורניות (מורפולוגיות) והשוואות חוזק חומרים בין החומרים שנמצאו, לדברי החוקרים, בתוך אותיות הכתובות לפטינה שהוגדרה על-ידם כמקורית במקומות אחרים על גבי הפריטים. הצוות הניח שהחומר ה"גרגירי" באותיות כתובת הגלוסקמא וחומר "רך" באותיות לוח יהואש (ורק חומר זה) מייצג (או אמור לייצג) את הפטינה של הכתובות.

בעבודתי, בחנתי באופן מקיף ויסודי את הפריטים ואת הפטינה שלהם, תוך התייחסות לעבודת הצוות מטעם רשות העתיקות ומסקנותיו, תוך התבססות על:

א.      בדיקות מורפולוגיות ואולטרא-מורפולוגיות של הפריטים (לפני השטח, לפטינה ו/או  לחומרים אחרים בכתובות, בעיטורים ועל פני השטח), וכן בחינת טכניקת החריטה ועיבוד השטח.

ב.      אנליזות כימיות ומינרלוגיות לאבן, לפטינה ולכיסוי האבן של הפריטים.

ג.       בדיקות לחומרים אורגנים (מיקרו-אורגניזם) שנמצאו בפריטים ובכתובות בפרט.

ד.       בדיקות למיקרו-מאובנים שנמצאו על הפריטים, בכתובות בפרט.

ה.      ניתוח תוצאות הבדיקות האיזוטופיות לפטינה שבוצעו ע"י המכון הגיאולוגי, והתייחסות להנחות היסוד, הנתונים המקדימים, אמינות הבדיקה והרלוונטיות של התוצאות במקרים שלפנינו.

ו.        בחינת מאמרים, חוות דעת וחומר מדעי רלוונטי אחר, שנמצא בספרות המקצועית ובמאגרי האינטרנט.

 הממצאים

הגלוסקמא

1.    בדיקות כימיות ומינרלוגיות לאבן ולפטינה מצביעות על כך כי בניגוד להצהרות ולהנחות היסוד של איילון וגורן, הפטינה שעל גבי הגלוסקמא אינה מורכבת מקלציט (סידן פחמתי) נקי. 

תכולת המינרלים בדגימות הפטינה של הגלוסקמא בנוסף לקלציט (קלציום קרבונט) הינה לפי סדר הכמות: אפטייט (קלציום-פוספט), וויולייט (הידראט-קלציום אוקסאלט), וודליט (קלציום אוקסאלט) וכן קוורץ (סיליציום-דיאוקסיד).

שלושת המינרלים הראשונים הינם מרכיבים של פטינה ביוגנית (אבחיים) - ממקור אורגני - המתפתחת על גבי אבנים בפרק זמן ממושך תחת חשיפה לאוויר חופשי ותחת השפעת חזזיות ומיקרואורגניזם אחרים, בעיקר פטריות ובקטריות. מקור הקוורץ הינו קרוב לוודאי בחלקיקי אבק הנישאים ברוח.

2.       בדיקות מיקרוסקופיות, מורפולוגיות ואולטרא-מורפולוגיות שערכנו מצביעות בבירור על פעולות ניקוי, לעיתים באופן גס, שבוצעו מספר פעמים בגלוסקמא, בעיקר באזור הכתובת, לפני זמן ניכר. הממצא תואם את הממצאים שאובחנו בבדיקות בקנדה ובירושלים בשנת 2002. הגלוסקמא עברה גם פעולות שימור בטורונטו לאחר שנסדקה.

3.    בהתבסס על בדיקות השוואתיות של פני שטח הגלוסקמא הנבדקת לגלוסקמאות רבות אחרות, נראה שהמערה בה הייתה נתונה הגלוסקמא הנבדקת התמוטטה לפני מאות שנים, או שמשקעי אדמת סחף חדרו לתא יחד עם מים וקברו את הגלוסקמא, במלואה או בחלקה.

שרידי שורשים ושרכים מטפסים כמו גם "חירור ביולוגי" (biopitting) בחלקים העליונים והנמוכים של הגלוסקמא, מאשרים גם הם שהגלוסקמא הייתה נתונה לאורך תקופה ממושכת מאד במגע עם אדמה או עם סחף, תוך חשיפה לאור שמש, בתנאים אטמוספיריים השונים מאלו הטיפוסיים לסביבת מערה, וזאת לאורך תקופה של 200 שנה לפחות.

4.   בשל האמור לעיל (דהיינו: הפטינה אינה מורכבת מקלציט טהור, הכתובת הייתה במגע ממושך עם אדמה, הפריט היה מחוץ לתנאים אטמוספיריים של מערה במשך תקופה ממושכת, הכתובת עברה פעולות ניקוי ושימור אינטנסיביות), בדיקות איזוטופיות משוות לפטינה של הגלוסקמא והכתובת [בדיקות O¹⁸ [ – אינן רלוונטיות לשאלת האותנטיות של הכתובת, ואינן יכולות לספק כל אינדיקציה לתיארוך מועד חריטת הכתובת. זאת מכיוון שהפריט )כולל הכתובת( אינו עומד כלל בתנאים המקדימים ההכרחיים המאפשרים להסיק מסקנות מבדיקות השוואתיות כאלה (בדו"ח התייחסנו בפרוטרוט לתנאים המקדימים האמורים).  

5.   בשלושה מקומות לפחות בתוך כתובת הגלוסקמא (בחלקה הראשון ובחלקה השני של הכתובת) זיהיתי שרידים של פטינה טבעית בתוך חריצי הכתובת (ראה צילומים מצורפים).

למרות שכתובת הגלוסקמא זוהמה לאחרונה על-ידי רשות העתיקות ו/או המשטרה הישראלית, אפשר שבשוגג, ומהכתובת הוסרו כמעט כל שרידי החומר שהיה בתוך האותיות של הכתובת, איתרתי בבדיקות שרידים זעירים של פטינה טבעית בתוך מספר אותיות. שרידים נוספים של פטינה בתוך האותיות נראים בברור בתמונות תקריב של מספר אותיות שצולמו בשקופיות בשנת 2002 כמו גם בצילומים שבוצעו בשנת 2003 והוצגו על ידי דהרי וגורן במצגות מטעם רשות העתיקות.

דו"ח רשות העתיקות התעלם מנוכחותם של שרידי פטינה טבעית בתוך אותיות הכתובת, למרות ששרידי פטינה כזאת הוצגו בצילומי רשות העתיקות (ראה לדוגמא צילומי האותיות "ש" ו-"ע" במילה "ישוע" במצגות של דהרי וגורן ב-2003/4).

6.  לא מצאנו כל ממצא התומך בהיפוטזה שכתובת הגלוסקמא נחרטה בשני שלבים.

7.   ברור בכל מקרה כי החומר בצורה "גרגירית" שנראה בצילומים שהוצגו על ידי רשות העתיקות בשנת 2003 אינו חומר שיוצר על-מנת להיחזות לפטינה טבעית. הדו"ח המלא מציע מספר הסברים אפשריים לנוכחותו של החומר הדומה ל-"צמנט מייר" (חומר שימור), הקשורים בפעולות הניקוי, השימור ו/או השבחת המראה שנעשו לכתובת.

8.      בבדיקותינו זיהינו מיקרו-מאובנים (קוקוליתים ופורמניפרה) בפטינה ובדגימות שנלקחו מהגלוסקמא במרחק רב מהכתובת, מפטינה שהוגדרה כעתיקה על-ידי צוות רשות העתיקות. גורן ואיילון זיהו מיקרו-מאובנים בפטינה שבתוך כתובת הגלוסקמא (ראה: ( J. Archeol. Sci., 2004, אך בטעות חשבו כי הדבר מהווה אינדיקציה לזיוף. נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה, בעיקר בפריטי אבן מאזור ירושלים, פורסמה בעיתונות המדעית כבר לפני למעלה ממאה שנה. ראוי לציין כי נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה של אזור הכתובת ועל גבי הגלוסקמא בכלל, מחזקת את ההסתברות לאוטנטיות הכתובת.

9.      נראה שהחומר שנדגם על-ידי חוקרי רשות העתיקות אינו חומר הפטינה של הגלוסקמא במצב טבעי. החומר עשוי להיות תוצר של הריאקציה הכימית על הפטינה הטבעית, כתוצאה משימוש בחומרי ניקוי בתהליכי הניקוי והשבחת המראה לכתובת, או שהינם נובעים כתוצאה מהריאקציה הכימית של חומר הסלע עם מים בטמפרטורות הגבוהות משמעותית מעל 24 מעלות - כמו במקרה שהגלוסקמא הייתה מונחת מחוץ למערה במשך תקופה מאד ממושכת. הימצאותם של תופעות "חירור" ביולוגיות ושרידי צמחים מרמזים בחוזקה לכיוון זה.

10.  הבדיקות האיזוטופיות שבוצעו לפטינה של כתובת הגלוסקמא אינן רלוונטיות ואינן מהוות כל אינדיקציה למועד חריטת הכתובת, מכיוון שהפריט אינו עומד בקריטריונים המהווים תנאים מוקדמים הכרחיים להסקת מסקנות מדעיות מבדיקות השוואתיות שכאלה.

לסיכום:   הפטינה של הגלוסקמא מורכבת מחומר שאינו קלציתי טהור. הפטינה כוללת גם אפטייט, ויוולייט ווודלייט (שני האחרונים מכילים קלציום-אוקסלאט) – שהינם מינרלים ממקור מיקרוביולוגי וקוורץ (כנראה כתוצאה מאבק הנישא ברוחות). בתוך מספר אותיות אותרו שרידי פטינה בעלת הרכב זהה. האמור, יחד עם מציאת תופעות "חירור" ביולוגי ושרידים מיקרו-אורגניים ומיקרו-מאובנים בפטינה מצביעים שהגלוסקמא (עם הכתובת על שני חלקיה) הייתה נתונה במשך מאות שנים בתנאים אטמוספיריים השונים מתנאים טיפוסיים במערה.

האמור מחזק את ההסתברות שהכתובת עצמה עתיקה ואילו מרבית הפטינה המקורית בתוכה נוקתה בצורה נמרצת (תוך שימוש בכלי חד ובחומרי ניקוי) וכי הכתובת טופלה במשך השנים יותר מפעם אחת.

כתובת יהואש

1.      בניגוד להצהרות ולהנחה המובנית של איילון וגורן, תוצאות הבדיקות המינרלוגיות מצביעות על כך שהפטינה באותיות אינה מורכבת מקלציט טהור. ניתן לראות גם בעין כי הסלע של הלוח הכהה אינו אבן גיר. האבן הינה סלע משקע ממקור ארקוזי-קוורצי עם סימנים של מטמורפוזה.

2.      צילומים מיקרוסקופים מאשרים כי הפריט עבר תהליכי ניקוי משמעותיים וניסיונות להשביח את מראה הכתובת במועד לא ידוע בעת החדשה.

3.      הבדיקות מצביעות על כך כי האבן הייתה נתונה במשך תקופה מאד ממושכת במגע עם אדמת תל או עם אדמת סחף וכנראה מעולם לא הייתה נתונה בתנאים אטמוספיריים הדומים לאלה של מערה.

4.      לוח האבן היה נתון ככל הנראה תקופה ממושכת בבנייה משנית, כלומר: הועבר מאתרו המקורי לשימוש בבנייה במקום אחר, בתקופה לא ידועה.

5.      בשל האמור לעיל (דהיינו: הפטינה אינה מורכבת מקלציט טהור, האבן אינה אבן גיר, הכתובת הייתה במגע עם אדמה ונתונה בבנייה משנית עם חומרים אחרים, הפריט היה מחוץ לתנאים אטמוספיריים של מערה במשך תקופה ממושכת, הכתובת עברה פעולות ניקוי ושימור אינטנסיביות), הסקת מסקנות כלשהן על סמך בדיקות איזוטופיות משוות [בדיקות O¹⁸ [  אינן רלוונטיות ואינן יכולות לספק כל אינדיקציה לתיארוך מועד חריטת הכתובת. זאת מכיוון שהלוח )כולל הכתובת( אינו עומד כלל בתנאים המקדימים ההכרחיים המאפשרים להסיק מסקנות כלשהן מבדיקות השוואתיות כאלה. בדו"ח התייחסנו בפרוטרוט לתנאים המקדימים האמורים.  

6.      בדיקת הצד החלק, ללא הכתובת, של הלוח מצביעה על כך שאפשר שצד זה הינו במצב טבעי לחלוטין של האבן, כפי שהיו פני האבן עוד לפני שהאבן נחצבה מהסלע בו היה נתון ולפיכך, כי הפטינה בצד זה הינה פטינה שהתפתחה על גבי האבן במשך מליוני שנה, כתוצאה ממגע בין פני שטח האבן לאטמוספירה עוד לפני שהאבן נחצבה. לפיכך, ההשוואה של הפטינה בצד זה לפטינה בצידה החקוק של הכתובת הנה חסרת כל משמעות. מכיוון שישנים סימנים ברורים לכך שהלוח נוקה, מתקבל על הדעת ששרידי קלציט ותוצרים אחרים של טרנספורמציה שנצמדו על הצד החלק של הלוח הוסרו בתהליך הניקוי. אנליזה מינרלוגית לפני השטח של הלוח, כולל לשכבות הפטינה, נעשתה על ידנו.

7.      בדיקה מיקרוסקופית העלתה שפני השטח בתוך מספר אותיות דומה לזה של פני השטח שעל הלוח. פנים או בסיס חריצי האותיות (מתחת לתכסית העכשווית) ופני הלוח מצביעים על רציפות צורנית. אין כל ממצא המצביע על חריטה מודרנית הפוגע ברצף המורפולוגי. הרצף הצורני התגלה גם בתוך כמה אותיות לאחר שחומר המילוי ה"רך" שלהן הוסר. דבר זה עשוי להצביע על כך שהאותיות נחרטו בעבר הרחוק.

אפשר והחומר ה"רך" שנמצא במספר אותיות בכתובת הינו הפטינה הטבעית, במבנה מורפולוגי (צורני) שונה, כתוצאה מניקוי הכתובת הן בכלי חד והן בחומר ניקוי ממיס. יתר על כן: פטינה בתוך חריצים וגומות בסלעים טבעיים באזור ירושלים ובנגב הינה בדרך-כלל פחות קשה ועקבית מאשר זו שעל פני שטח שטוחים.

8.      השבר החדש החוצה את הלוח, אירע לאורך סדק צר שנראה היטב בצילומים שבוצעו לפני מספר שנים.

בדיקתי מצאה כי הסדק הינו מאד ישן. הפטינה הטבעית בשבר, בחלק הקרוב לפני שטח הלוח, היא עבה יותר וניכרים בה סימני "הלבנה" ושלבים ראשונים של התפתחות פטינה – ואלה אינם נראים בחלק הנמוך יותר של פני שטח השבר, שם שני חלקי הלוח נפרדו רק לאחרונה, כאשר נשבר הלוח.

9.      הפטינה החומה-כהה (לא צהבהבה או אדמומית, כמו במקרה של הגלוסקמא והנר), בתוך החריצים והאותיות ועל פני השטח הסמוכים, הינה אולי אינדיקציה ל"תהליך מיצוי" ((extraction של ברזל ומגנזיום מתוך הסלע עצמו, במשך תקופה ארוכה. אפשר ומדובר בתוצר של פעילות מלנין של פטריות שחורות, כפי שניתן לראות בפטינות של אבנים בסיני ובנגב. השכבה בגוון לבן או צהבהב אותה ניתן לראות בעיקר באזור האותיות, אפשר והינה תוצר של היווצרות פטינה בתנאים אחרים או שהינה מבטאת את שרידי תוצרי חומרי הניקוי, בה טופלה הכתובת. 

המורפולוגיה של פני השטח, כפי שנראית במיקרו-גרפים של המיקרוסקופ האלקטרוני הסורק SEM  מרמזת לתהליך המצקות בשריפה או באש טבעית (כמו במקרה של "תנור הצמנט הטבעי" שאובחן בדרך בין ירושלים ליריחו ונחקר ע"י פרופ' פיקארד ופרופ' בנתור). יש צורך בביצוע דגימות נוספות על מנת לקבוע באם המינרלים הסיביים הדקים מאד שאובחנו מייצגים מינרליים מתמצקים שנוצרו בטמפרטורות מאד גבוהות.

10.  בדיקת האותיות באזור הסדק (השבר החדש) מצביעה באופן חזק שהאותיות נחרטו לפני היווצרות הסדק. שכן זה נראה בלתי אפשרי לבצע חריטה חדשה על סדק בסוג כזה של אבן: כל פעולת חריטה הייתה גורמת מיד לשבירת האבן לחצייתה לשני חלקים, לאורך קו הסדק (וזה מה שקרה כאשר הרשויות נכשלו להגן על החפץ כראוי, כאשר העבירו את הלוח ממקום למקום).

בדיקה של השבר (החדש) וצילומים של הטבלה שבוצעו לפני שנשברה מצביעים על כך כי הסדק היה מאד עדין ודק ונראה שלא ניתן היה להחדיר פטינה מלאכותית דרך הסדק לחלקים הפנימיים של האבן. הפטינה נחשפה רק לאחר שהטבלה נשברה לשתיים [במשטרה]. לפיכך, זה מאפשר לנו לקבוע בוודאות כי הסדק היה מאד ישן והחומר הלבנבן בחלקו העליון של השבר נוצר כתוצאה מהשפעות אוויר וחמצן.

11. בבדיקות הפטינה ו/או החומר באותיות זוהו בבדיקות מיקרוסקופיות מיקרו-מאובנים (קוקוליתים ופורמניפרה). גורן ואיילון חשבו בטעות כי הדבר מהווה אינדיקציה לזיוף. נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה, בעיקר בפריטי אבן מאזור ירושלים, פורסמה בעיתונות המדעית כבר לפני למעלה ממאה שנה. ראוי לציין כי נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה של הכתובת מחזקת את ההסתברות לאוטנטיות הכתובת, מכיוון שהצטברות מיקרו-מאובנים הנישאים באבק דורשת תקופה ממושכת של זמן חשיפה של פני האבן לרוח ולאקלים.  

12.  על פי דיווחים ממחקרים קודמים, התגלו בפטינת הכתובת כדוריות (גלובולות) בגודל מיקרוסקופי של זהב וכן שרידי חלקיקים בגודל מיקרוני של פחם (אשר נבדקו בבדיקות תיארוך קרבון 14 בארה"ב ונמצאו להיות קדומים). אינני מכיר טכנולוגיה כלשהי המאפשרת לייצר באופן מלאכותי כדוריות זהב בגודל כזה או טכניקה המאפשרת לשבץ חלקיקים בגודל כזה בתוך פטינה (עתיקה או חדשה).

13.  תוצאות הבדיקות במיקרוסקופ אלקטרוני סורק SEM של הפטינה של לוח יהואש מצביעה שההרכב והמורפולוגיה של הפטינה של הלוח שונה משמעותית מזו של הפטינה של שני הפריטים האחרים. רק בפטינה של לוח יהואש התגלו מינרלים שנוצרים בדר"כ בשריפה (ראה סעיף 9 לעיל). מציאתם של שרידים אורגניים וכדוריות זהב בגודל מיקרוסקופי בתוך הפטינה עשויה להצביע אף היא כי הלוח היה בזמן כלשהו בהיסטוריה שלו סמוך לשריפה, גצים וטמפרטורות מאד גבוהות.

14.  לא מצאנו כל סימוכין להשערה של גורן שהאבן נלקחה ממצודה צלבנית לאורך חוף הים. הפטינה שונה באופן מוחלט מפטינה הנוצרת לאורך החוף. לא מצאנו בספרות גם דיווח על אבן דומה כלשהי שהתגלתה אי-פעם במצודה צלבנית בישראל (גורן הציע את אפולוניה).

15.  לא מצאנו אינדיקציות כלשהן לכך שפטינה מלאכותית או אחרת הודבקה על גבי הלוח או למציאתם של דבקים או חומרים מחזקים אחרים בתוכה.

16.  הבדיקות האיזוטופיות שבוצעו לפטינה של לוח יהואש אינן רלוונטיות ואינן מהוות כל אינדיקציה למועד חריטת הכתובת, מכיוון שהפריט אינו עומד בקריטריונים המהווים תנאים מוקדמים הכרחיים להסקת מסקנות מדעיות מבדיקות השוואתיות שכאלה.

לסיכום:  נראה שהלוח עם הכתובת שימש במשך תקופה ארוכה בבנייה משנית. צידו האחורי של הלוח הינו כנראה במצב הסלע הטבעי והפטינה שעל צד זה הינה בת מליוני שנה. הלוח היה נתון באדמת "תל" או באדמת סחף במשך שנים ארוכות מאד. הסדק (שקדם לשבר) אשר חצה את הלוח נוצר קרוב לוודאי לפני עשרות או מאות שנים וכי הכתובת נחרטה קודם להיווצרות הסדק. הכתובת נוקתה וטופלה, לעיתים באופן רשלני, תוך שימוש בכלי חד ובחומרי ניקוי. רצף מורפולוגי נמצא בין פני שטח הלוח לפנים ותחתית האותיות.

במילים אחרות: נראה כי הכתובת והסדק נוצרו לפחות לפני עשרות רבות של שנים, אם לא מאות שנים.

 נ

פעולות ניקוי, שימור והשבחת מראה לכתובות

בדו"ח שהגיש פרופ' גורן לרשות העתיקות הוא ציין כי "הכתובת [של הגלוסקמא] נחרטה או נוקתה לכל אורכה בעת המודרנית" (נספח 6-י בדו"ח רשות העתיקות). גם בפרסום המדעי של גורן, איילון ועמיתיהם ב-(Available online 11 May 2004) Elsevier  J. Archeol. Sci. (2004),    הם מציינים כי:  "במחקרים קודמים [מפנה לפרסום של ד"ר אד קיל, ממוזיאון ROM ב-BAR ואחרים], אובחן כי כתובת הגלוסקמא "נוקתה בעת האחרונה", אבל כוסתה במספר מקומות בפטינה קלציתית... האותיות חותכות דרך חומר ולפיכך הכתובת כולה מאוחרת לה [לתקופה בה נוצר הוארניש] או שהכתובת נוקתה במכשיר חד אחרי שנוצרה הפטינה הטבעית" 

אלא שבמצגות השונות רשות העתיקות התעלמה לחלוטין מאמירות אלה ומפעולות הניקוי והטיפול שעברו שתי הכתובות, פעולות שאובחנו בכל הבדיקות המיקרוסקופיות שבוצעו בישראל ובקנדה.

עוד ראוי לציון כי המכון הגיאולוגי לא קבע מעולם ששתי הכתובות אינן אותנטיות. ד"ר עמוס ביין, ראש המכון הגיאולוגי הישראלי, הדגיש בראיון לרשת "דיסקברי" כי ההפך הוא הנכון והבהיר באיזה נסיבות של ניקוי והשבחת מראה יכול היה חומר זה להיווצר.

ד"ר עמוס ביין אף כתב במפורש לשרת החינוך הישראלית ביום 27.6.2003 [לאחר פרסום הדו"ח של איילון] כי: " אין הבדיקה [האיזוטופית של הפטינה] סותרת אפשרות כי הכתובות עצמן מקוריות...".

הערה: תמליל הראיון עם ד"ר ביין עבור דיסקברי (יולי 2003) ומכתבו לשרת החינוך  נמסרו לי ע"י בעל הגלוסקמא.

תיארוך פטינה ועבודות באבן - באמצעות אנליזה מיקרובית ומיקרו-אורגנית

חשיפה לאוויר ולהשפעות סביבתיות גורמת לתגובות כימיות בין אבן (סלע) וסביבה (חמצן, אור ושמש, מים, אדמה, לחות, אבק, מחזורי יובש ולחות, פעילות של אורגניזם ומיקרו-אורגניזם, חום וקור, אטימות  וכד').

תגובות אלה לאורך זמן, עשויות לגרום למספר תגובות, כגון: חמצון פני שטח האבן, יציאת מינרלים מתוך הסלע החוצה (extraction), התגבשות משקעים של אבק ושל חלקיקים הנישאים באוויר כמו בקטריות, מיקרו-אורגניזם, מיקרו-מאובנים על פני האבן, התפתחות ו"חירור" ביולוגי ופעילות שבבית של מושבות של מיקרו-אורגניזמים,פעילות ביאו-גיאו-כימית ויצירת שינויים צורניים (טרנספורמציות מורפולוגיות) בפני השטח של האבן, כולל שינויים בגוון פני האבן. התוצר והתוצאה המשולבת של פעילויות אלה על פני האבן על פני זמן ארוך  (aging)מכונה בדרך-כלל "פטינה", והתהליך מכונה פטינציה. 

שחיקת-הרס-ביולוגית (Biodeterioration) של אבן עלולה להיגרם כתוצאה מפעילות של מיקרואורגניזם כמו חיידקים (בקטריות), פטריות וחזזיות וכן כתוצאה מפעילותם של צמחים מטפסים כמו אזוב. בעוד שבקטריות נוטות לגרום להרס פני השטח באמצעות חריטה באבן כתוצאה מהפרשות של חומצה, נמצא כי פטריות גורמות לעיתים להרס האבן על-ידי חדירה לתוך פני שטח האבן.  בקטריות ופטריות עשויות לפעול בצורה סינרגטית לשחרור סידן (קלציום) באמצעות פעולת ציבות (chelation) ופירוק על ידי חומרים אקסו-פולימריים ((EPS. חומצות אוקסליטיות (Oxalic acids) וחומצות אחרות (כגון חומצות אצטיות, קרבוניות, גלוקורוניק, חנקניות וגופרתיות) מיוצרות על ידי מיקרואורגניזם, ומשאירות את עקבותיהן באבן.

אורגניזמים ומיקרו-אורגניזמים הנמצאים במגע עם פני אבן גורמים לשני סוגי שינויים בפני-האבן: הראשון, כאשר חפצי אבן באים במגע עם אדמה, מים, אור-שמש ואוויר, בעיקר לאורך תקופה ממושכת, התגובות (ריאקציות) הכימיות שצוינו משאירות על האבן ובפטינה שלה סימנים, ומשנות את המינרלוגיה של פני האבן. מציאת חומצות זרחניות  (phosphates)וחומצות אוקסליטיות ואחרות בפטינה, כמו אפטייט (קלציום-פוספט), ויוילייט (הידראט-קלציום-אוקסלט) וודלייט (קלציום אוקסלט) בפטינה ועל פני שטח פריטים אלה, הינה הוכחה לתגובות כימיות (לעיתים ביוגניות) שכאלה. כמות ואחוז החומצות האוקסליטיות בפטינה ועל פני האבן מספקות אינדיקציה ישירה למשך מחזורי-החיים הביו-גיאו-כימיים ולתגובות על האבן.

השני, מיקרו-אורגניזמים גורמים לשינויים מורפולוגיים כמו חירוץ פני האבן, חירור (יצירת גומות) בפני האבן (bio-pitting) ושינויים בגוון האבן.

לפיכך, ביצוע אנליזה להרכב החומרים שעל פני האבן ובפטינה (במקרה שלנו: אנליזה לחומרים שבכתובות ועל פני שטח החפצים) ובדיקות מיקרוסקופיות מאפשרים לנו להעריך האם יצירת החומרים אירעה לפני תקופה קצרה של מספר שנים או שהיא אירעה במשך תקופה ארוכה יותר של עשרות רבות של שנים או מאות שנים.

חשיפתו של פריט-אבן למחזוריות של משקעי גשם, התייבשות, סופות אבק, סחף, שינויי טמפרטורה ופעילות אקלימית אחרת, משאירה אף היא על פני האבן סימנים של בליית-הרס של האבן, ומאפשרת שקיעת מיקרואורגניזם, כולל מיקרו-מאובנים הנישאים באבק, לעיתים על פני אלפי קילומטרים (!), בעיקר בחריצים ובגומות שעל פני הפריט, התגבשויות של חומרים עימם היו פני החפץ במגע וסימנים אחרים העשויים לאפשר לנו להעריך את משך תקופת החשיפה.

אנליזות כימיות ומיקרוסקופיות ובדיקות שביצעתי לפני שטח החפצים, בפרט לדגימות שנלקחו מתוך הכתובות ומתוך השבר החדש (הסדק הישן) בכתובת יהואש ומעיטורי הנר, מאפשרים לבצע השוואה לפריטי אבן שמקורם בחפירות ארכיאולוגיות וממבנים היסטוריים שהיו חשופים לתופעות אקלימיות וביו-גיאו-כימיות במשך תקופות זמן ממושכות.

עפ"י תוצאות השוואות שכאלה, אפשר לומר בביטחון כי נדרשו 50-100 שנים לכל הפחות על מנת שתתפתח הפטינה בעלת ההרכב המסוים אשר שרידיה זוהו בתוך כתובת הגלוסקמא או להיווצרות הפטינה המסוימת שנמצאה בתוך הסדק הצר שהיה בכתובת יהואש, לפני שנשברה לאורכו לאחרונה. ואולם, אין הדבר אומר שהתפתחות זאת לא נמשכה על פני תקופה ממושכת הרבה  יותר, של מאות שנים.

יתר על כן, הערכת גיל הפטינה שנמצאה בתוך הכתובות, חייבת להביא בחשבון קיומם של הוכחות זמינות אחרות. במקרה של הגלוסקמא, ברור – בהתבסס על נוכחותם של "חירורים" ביולוגים (biopitting), הימצאותם של מיקרו-מאובנים, מיקרו-אורגניזם וחומצות אוקסליטיות בפטינה – שהפטינה על פני הגלוסקמא התפתחה במשך מאות שנים, אם לא אלפי שנה. רשות העתיקות הישראלית הסכימה למעשה למסקנות אלה.  יתר על כן, הפטינה שנדגמה ממקום הרחוק מהכתובת על פני הגלוסקמא, זהה בהרכבה לדגימות שלקחתי מתוך הכתובת וממקום בו הפטינה גולשת מפני השטח לתוך הכתובת. (ולא נמצאו כל סימנים שהם לשימוש בדבקים בפטינה). לפיכך, עלינו להסיק כי הפטינה שהתפתחה בתוך הכתובת והפטינה שהתפתחה על פני הגלוסקמא נוצרו באותו פרק זמן. 

עם זאת, אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהגלוסקמא התגלתה בחפירה כבר בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 והמוצא השתמש בה כאלמנט דקורטיבי בגינה או במרפסת והוסיף את הכתובת באותן שנים.

לפי כל הידע שצברה הקהילה המדעית על פטינה ועל יצירת פטינה על סלעים המכילים גיר(calcareous) שיש, וסוגי סלעים אחרים, נדרשו 100 שנים לפחות  על מנת ליצור את השינויים הכימיים הדרסטיים, שחלקם כוללים משקעים רב שכבתיים, כפי שאובחן בכל שלושת פריטי האבן שנבדקו על ידינו. 

עקבות של צמחים מטפסים, "חירור-ביולוגי" באבן (biopitting), וסימני חשיפה נוספים לאוויר על הגלוסקמא מצביעים על כך שאפשר שכל קלציום קרבונט חדש שנוצר במשך התקופה, הגיב עם מי גשם או עם מים אחרים (כמו למשל עם מי השקיה במידה והפריט היה מונח בגן), בטמפרטורות  המשתנות מעונה לעונה, מטמפרטורה הנמצאת קרוב לאפס מעלות ועד לטמפרטורה שהינה למעלה מ-50 מעלות צלזיוס. זה מה שלמעשה קורה מידי יום באזור ירושלים. לפיכך, לא יהיה זה מפתיע אם נמצא יחסים איזוטופיים מאד שונים במקומות שונים על גבי הפריט.

שני פריטים – שתי קבוצות ממצאים שונות

אנליזת דגימות הפטינה שנלקחה מכל אחד מ-2 הפריטים שנבדקו, נמצאה להיות שונה באופן ממשי האחת מרעותה.

·         בהנחה שכתובת הגלוסקמא ו/או כתובת יהואש הינם עתיקים, ההבדלים בפטינה יכולים להצביע על כך שהפריטים היו נתונים בתנאים סביבתיים שונים ומשתנים במשך תקופות זמן ממושכות (החל מעשרות שנים ועד אלפי שנה). הימצאותם של סימני חירור ביולוגי biopitting וסימנים של מיקרואורגניזם אחרים בגלוסקמא מצביעים, לדוגמא, על התפתחות פטינה במשך מאות שנים, שלא בתנאים אטמוספיריים טיפוסיים של מערה.

·         זיופן של  פטינות כה שונות, אם בכלל אפשרי, מצריך פיתוח של טכניקות אולטרא-מתקדמות, ידע מעמיק ושיתוף פעולה בין מספר רב של מומחים מתחומים מגוונים, על פני תקופה ממושכת: גיאוכימייה, גיאולוגיה, מיקרו-פלנתולוגיה, אקולוגיה מיקרו-ביאלית ותחומי מומחיות מדעיים רב-תחומיים אחרים. זאת בנוסף לשיתוף פעולה עם מומחים לארכיאולוגיה, אפיגרפיה, פליאוגרפיה, מקרא, עברית של תקופת הברזל, ארמית, פיניקית, אומנות יהודית קדומה ועוד. לכל האמור יש להוסיף יכולות טכניות מורכבות ונגישות לציוד מעבדתי, לכלים, תנורים וחומרים מורכבים אחרים.

כמה מהמינרלים שנמצאו בפטינה הינם משקעים של מיקרו-אורגניזם וקשה מאד ליצרם באמצעות טכניקה מעבדתית.  גידול קרום ביולוגי מתחת לשכבת אוויר, הכולל בתוכו תזוזה מאוחרת יותר של מינרלים ממקומם, דורש מיומנות מיקרוביולוגית מאד גבוהה. כמו כן, קשה מאד ואולי בלתי אפשרי ל"שבץ" פטריות מיקרוניות לתוך פטינה (אמיתית או מלאכותית), וכי על המבצעים היה לדעת כי פטינה של חפצים החשופים לאוויר מכילה בעיקר אפטייט וקלציום-אוקסלט עם קוורץ, חרסית וחלקיקי אבק – הכוללים מיקרו-מאובנים שנישאו ברוח ונלכדו בה. כמו כן היה על ה"יצרנים" במקרה שכזה ליצור חומרי הדבקה שאינם ניתנים לאיתור בטכניקות מקובלות.

במקרה שקבוצת מדענים מוכשרת אכן הצליחה להתגבר על כל הקשיים העצומים האמורים, תשארנה עדיין תמיהות מדוע במקרה של הגלוסקמא השתמשו הזייפנים בשיטות פרימיטיביות שברור לעין שתוצאתם אינה מדמה פטינה טבעית (אלו המכונות ה"חומר הגרגירי" ו/או "ג'ימס בונד") מחד, יחד עם טכניקה מתקדמת ומתוחכמת המצליחה לדמות פטינה אמיתית מאידך? ומדוע תבחר קבוצה מוכשרת שכזאת לייצר פריט/ים ששיווקם מוגבל ביותר (בהשוואה, לדוגמא, לעבודות אומנות יווניות או רומיות בהם קיים שוק בינלאומי רחב והינם משיגים לפיכך מחירים גבוהים בהרבה ממצאים ארכיאולוגיים ארץ-ישראלים, יהיו נדירים ומיוחדים ככל שיהיו? (המקרה של המחלוקת בין ממשלת איטליה למוזיאון גטי הינו דוגמא לכך).

מקורה האורגני של הפטינה בכתובת הגלוסקמא ומציאת מיקרו-מאובנים ומיקרו-אורגניזמים בפטינה, מצביעים בחוזקה על כך שהפטינה בכתובת הגלוסקמא התפתחה מחוץ לתנאי מערה במשך לפחות 200 שנה.

בדיקת הפטינה בשבר החדש שבכתובת יהואש (שנוצר לאורך סדק ישן מאד), רציפות ומבנה פני השטח בכתובת, הרכב הפטינה וכד' מרמזים בחוזקה כי אם מדובר באבן שהייתה בשימוש בבניה עתיקה לפני חריטת הכתובת [כפי שנטען במצגות רשות העתיקות], אזי הכתובת נוצרה לפחות 100 שנה לפני זמננו.

כפי שציינתי, לא קיימת טכניקה על-פיה נוכל לתארך את מועד יצירת הכתובות והעיטורים באבן.

יחד עם זאת, גם במידה והאותנטיות של פריטים אלה אינה ניתנת להוכחה בוודאות מוחלטת, אפשר לומר

בודאות, מבחינה מדעית, כי הכתובות הרלוונטיות או העיטור נוצרו לפני לפחות 50-100 שנה: זה הזמן המינימלי הנדרש להיווצרות מרכיבים אורגנים ומיקרו-אורגניים בפטינה של הגלוסקמא, או להיווצרות פטינה בתוך סדק צר (שנוצר לאחר חריטת הכתובת), כפי שנמצא בכתובת יהואש. 

1.      כתובת הגלוסקמא זוהמה לאחרונה על-ידי רשות העתיקות הישראלית ו/או המשטרה אשר הסירו כמעט את כל החומר שהיה בתוך אותיות הכתובת וזיהמו את הכתובת ואת סביבתה הסמוכה בחומר הדומה לסיליקון בצבע אדום, תוך שהם מונעים על-ידי כך מחוקרים לבצע בדיקות מקיפות לאישור (או לסתירה) של ממצאי הבדיקות הקודמות וכן לבצע בדיקות משלימות היכולות לשפוך אור נוסף על אוטנטיות הכתובת.

2.      צילומים (שקופיות 4X5) שבוצעו לגלוסקמא בשנת 2002 ופורסמו על ידי עיתון BAR לפני שהגלוסקמא נסדקה בעת העברתה מישראל לטורונטו (אוקטובר 2002), מצביעים לדוגמא על כך כי בתוך האותיות "י" ו"ו" במילה "יוסף" ובתוך האות "ח" במילה "אחוי" לא הייתה כמעט כל פטינה או חומר "מילוי".  לעומת זאת, הצילומים שהוצגו על-ידי ד"ר דהרי מרשות העתיקות וע"י פרופ' גורן במצגות בישראל ובארה"ב, אשר צולמו לדבריהם לכתובת כשהפריט היה בחזקתם בשנת 2003, מראים את נוכחותו המסיבית של חומר "גרגרי" (הדומה לחומר שימור מסוג מייר), הממלא אותיות אלה כמעט לחלוטין!!. גורן כינה חומר זה במצגות השונות בשם "ג'ימס בונד" והתייחס אליו כאל הפטינה של הכתובת. (צילומי האותיות פורסמו באינטרנט באתר אוניברסיטת קורנרסטון).

בביקורי בחודש יולי 2005 (כאשר הגלוסקמא הייתה בחזקת רשות העתיקות הישראלית), לא מצאתי שרידים של החומר הגרגירי בתוך אותם אותיות, מכיוון שהחומר הוסר כאמור לאחרונה על-ידי רשות העתיקות ו/או המשטרה.

הצילומים השונים שבוצעו בשנת 2002, 2003 ו-2005 עשויים לשמש בדיון שיבחן האם נעשו מניפולציות בפטינה של הגלוסקמא על-ידי רשות העתיקות ו/או המשטרה בתקופה שהיא הייתה בחזקתם, אך נושא זה הוא מחוץ לטווח עבודתי המוצגת כאן.

2002                               2003                                2005

האות "ח" במילה "אחוי" [שים לב לחומר ה"גרגרי" שהופיע רק בצילום משנת 2003 שסופק ע"י רשות העתיקות]

פרופ' סטיב ויינר ממכון ויצמן למדע ברחובות, ישראל, המליץ למשרד עו"ד ליאור ברינגר מתל-אביב, המיצג אספן עתיקות, לפנות אלי, על מנת שאשמש כמומחה חיצוני בלתי תלוי, לצורך מתן חוות דעת בסוגיות הנוגעות לפריטי אבן ולפטינה על גביהם ולתקופה בה יוצרו.

ב-19.5.2005 קיבלתי פנייה מישראל והתבקשתי ללמוד ולבחון שלושה פריטי אבן אשר מקורם והרכבם אינו וודאי.  נראה היה שהפריטים מכוסים בשכבה (קרום) של משקע שנוצר מריאקציה בין אבן ואוויר.

על בסיס מכתב הפניה אלי, הסכמתי להביט בפריטים ובמידת הצורך לקחת דגימות מהאבנים ומהפטינה שלהם, על מנת לבצע אנליזות מתאימות באוניברסיטת אולדנבורג בגרמניה, כמו גם לאתר מספר מומחים שיוכל לסייע בפתרון מספר שאלות הקשורות בעתיקות אלה.

לאחר היסוסים שנבעו מכך שהייתי ערב נסיעה לעבודה ארוכה ברוסיה, הסכמתי לנסוע לישראל בתחילת חודש יולי 2005 ולבחון את הפריטים. רק אז, ובמהלך ביקורי בישראל בין ה-9 ליולי 2005 וה-13 ליולי 2005, נוכחתי כי החפצים האמורים מוחזקים על ידי רשות העתיקות הישראלית. 

יחד עם עורך הדין ועם בעל הפריטים, נסעתי למוזיאון רוקפלר הסמוך לעיר העתיקה של ירושלים. הפריטים נחשפו בפני בחדר מזכירות של רשות העתיקות הישראלי, לצורך הבדיקות. תנאי העבודה היו רעים למדי.  השגתי מיקרוסקופ-מנתחים עם עדשות אנליטיות (מיקרוסקופ ניתוחים של Zeiss ( ומצלמה, כמו גם כלים לצורך לקיחת דגימות ומכלים לצורך עבודת אנליזה מיקרוביולוגית (Eppendorf snap caps, מזרק ומחט וולפראם), וזאת לצורך ביצוע בדיקות מקדימות ודגימות.

ביום עבודתי השני, במהלך הבדיקות שביצעתי, התבקשתי על-ידי קצין משטרה שהופיע בבגדים אזרחיים להציג את חפצי האישיים לבדיקה. השבתי כי נבדקתי קודם לכן על-ידי הביטחון וביקשתי לדעת מדוע המשטרה מעונינת לבצע חיפוש בתיקי האישי. הקצין השיב כי מספר חפצים נעלמו בפתאומיות ממשרדי רשות העתיקות ואפשר שהם נמצאים בין הניירות והחומר שלי. למרות שמצאתי את הבקשה ואת דרך הפנייה מוזרים, הסכמתי לביצוע החיפוש ללא מחאה נוספת. דבר לא נמצא. החפצים הנעדרים, נמצאו על כל פנים ברשות העתיקות לאחר כשלוש שעות, והארכיאולוג של רשות העתיקות אמר כי הוא הניח אותם במקום הלא נכון. לדעתי, אפשר גם להניח כי האירוע היה ניסיון להשפיע על עבודת מדען מומחה בלתי תלוי.     

עפ"י הנחיית הקצין הורשיתי לבדוק את הפריטים רק במשך יומיים, כשעבודתי הופרעה כאמור למשך שלוש שעות על ידי המשטרה הישראלית. הבדיקות תועדו בוידיאו ובצילומים רבים, חלקם מיקרוסקופיים.

מאוחר יותר קיבלתי חומר רקע המצביע על הרקע לבדיקות, כלומר: ששלושת הפריטים נחשדים להיות זיופים, לפחות בחלקם המשמעותי.

החלטתי לבצע את האנליזות בהתבסס על הגישות הבאות:

1.   ניסיוני הויזואלי בבדיקת מאות פסלים ופריטים ארכיטקטוניים מאבן [בעיקר עתיקים] וסלעים טבעיים בכל אזור הים התיכון כולל ישראל, וכן סלעים ופטרוגליפים ביהודה, בנגב ובמדבר סיני, כמו גם במדבר המערבי (סהרה).

2.   ביצוע אנליזה דקדקנית של הפריטים באמצעות מיקרוסקופ ניתוחים ומיקרוסקופיה רפואית.

3.   ביצוע בדיקות מינרלוגיות ובדיקות במיקרוסקופ אלקטרוני סורק תוך נטילת 5  דגימות מהפריטים ובדיקתם: דגימה אחת מלוח האבן באזור השבר החדש שחצה את הלוח לשניים (לאורך הסדק שנראה קדום);     ו-4 דגימות מהגלוסקמא: 2 דגימות מהפטינה שנותרה בתוך הכתובת (אחת מהחלק הראשון של הכתובת והאחרת מהחלק השני), דגימה אחת מהפטינה ליד הכתובת, ודגימה אחת מאזור ה"חירור" הביולוגי (biopitting).

ביקורת על הנחות היסוד, שיטת העבודה (המתדולוגיה), הממצאים והמסקנות של רשות העתיקות

מצאתי כי מסקנותיהם של גורן, איילון, בר-מתיאס, דהרי ועמיתיהם אינן מדויקות דיין, לעיתים בלתי נכונות, לעיתים חסרות בסיס מדעי ושהנן מוטות במספר היבטים:

·        הנחות יסוד שגויות  

דוגמאות:

בניגוד להנחה של גורן ואיילון כי הרכב הפטינה של הגלוסקמא הינו קלציט טהור (עם רמיזה לדולומיט, כפי שמופיע במאמרם), הבדיקה המינרלוגית שביצענו מצאה הפטינה מורכבת בנוסף לקלציט, בעיקר מ- apatite (Calcium Phosphate), whewellite (Hydrated Calcium Oxalate),

weddelite (Calcium Oxalate)  ,  וקוורץ   (Silicium Dioxide) – ולא מקלציט טהור ומדולומיט.  מקורם של שלושת המינרלים הראשונים הינו בחומרים אורגניים והשפעותיהם, בעיקר חזזיות, פטריות, בקטריות ומיקרואורגניזמים אחרים, שהתפתחו במשך תקופה ממושכת על גבי האבן, תוך היותה חשופה לאוויר הפתוח, בתנאים השונים מתנאים טיפוסיים של מערה. 

בפטינה ניתן להבחין רק בשרידים מעטים של קלציט טהור.

שרידי מיקרו-מאובנים ומיקרו-אורגניזם בפטינה מצביעים על כך שלפחות 2 משלושת הפריטים (הגלוסקמא וכתובת יהואש) היו מחוץ לסביבת מערה במשך תקופה ממושכת מאד (על פי שרידי שורשים ו"חירור ביולוגי" (biopitting)  על גבי הגלוסקמא ועל פי דפוסי חמצון ברזל על גבי לוח יהואש) – זאת בניגוד להנחה של החוקרים כי הפריטים היו במערה ממועד ייצורם ועד סמוך לבדיקה.

·        מתודיקה לקויה

העדר או אי-רלוונטיות של אנליזות מינרלוגיות לדגימות הפטינה לפני עריכת בדיקות איזוטופיות משוות, הובילה לניתוח שגוי של התוצאות.

·        טכניקות השוואתיות פגומות

 במקרה שלפנינו, לא מתקיימים כלל התנאים הבסיסיים לביצוען של בדיקות איזוטופיות Delta O ¹⁸ , בדיקות אשר פורשו כבדיקות  "“paleotemperatures והוצעו כבסיס משווה.

יתר על כן: השימוש בבדיקות איזוטופיות משוות של דגימות פטינה מחפצים וכתובות דוגמת אלו שלפנינו אינו אמין  ועלול להוביל למסקנות שגויות (ראה הסבר מפורט בפרק "בדיקות איזוטופיות") ויש לי ספק רב אם פרסום מעין זה היה מתקבל על-ידי פרסום מדעי כ-   Geochimica ,  Cosmochimica Acta וכיוצ"ב.

אחת הסיבות לכך הינה שהן ההרכב המינרולוגי והן הרכב המים שהיו במגע עם הפריטים במשך כל השנים וכן נתוני הטמפרטורה המרבית של המים שהיו במגע (ריאקציה) עם הסלע והפטינה אינם ידועים למפרסמי המאמר. ואולם, אחד התנאים המוקדמים לביצוע חישובים על בסיס פליאוטמפרטורה ( (paleotemperature הינו מידע מפורט על ההרכב המינרלוגי המדויק של הסלע והרכב המים ונתוני הטמפרטורה של המים לאורך ההיסטוריה, כאשר הם היו במגע עם הסלע ועם הפטינה (ראה מאמרי ד"ר Boettcher ופרופ' Hoefs בפרסומי Goettingen).

השוואות איזוטופיות מבוססות טמפרטורה עשויות להיות מהימנות במידה רבה יחסית במקרה של שקיעת קרבונט בסביבה ימית (למשל במי אוקיינוס), אבל אך כאשר מדובר בדגימות שנלקחו מסביבה יבשתית, צצות בעיות מורכבות ביותר, ולמעשה אלו אינן מאפשרות השגת תוצאות מהימנות בכל הקשור לחישובי הטמפרטורה בה נוצרה ההשקעה של הקרבונט.

• המסקנות של כותבי המאמר הוצגו כחד-משמעיות למרות שהינן נסמכות על הנחות שאינן נתמכות בנתונים מבוקרים (data (analytical.

המסקנות מהשאלה מדוע קיימות סטיות ביחסי האיזוטופים של החמצן בדגימות המסוימות שנלקחו על ידי מומחי רשות העתיקות, הן לכל הפחות חד צדדיות, אם נאמר זאת בשפה רכה, ואינן מבוססות באופן חד משמעי על כל הנתונים הנדרשים. זאת מכיוון שאף אחד מהתנאים המוקדמים ההכרחיים אינם מוגדרים כהלכה: [הרכב] החומר בו נעשית האנליזה, מקורו, הרקע ההיסטורי שלו ושל המים שהיו בריאקציה עם הסלע בתקופת היווצרות הפטינה (ראה דו"ח ניתוח בדיקות diffractometric X-Ray ונתונים על תנאי האקלים ליד ירושלים הניתנים להשגה משירותי המכון המטרולוגי הישראלי).

·        התבססות על נתונים אקלימיים שלא אומתו מעולם

ההנחה שכמות המשקעים והטמפ' באזור ירושלים לא השתנו במשך קרוב ל-3,000 שנים, נתונה בספק רב. יתרה מכך: טמפרטורות סלעים, שבין אפס מעלות ועד קרוב ל-55 מעלות צלזיוס, דווחו לגבי סלעים רבים באזור ירושלים ע"י מדענים רבים, גם בדורנו.

·        התבססות על כימיה שגויה

החוקרים הניחו בטעות כי סידן-פחמתי כתוש (Ground calcite) מסיס במים חמים וכי יחליף את האיזוטופים של החמצן שלו עם אלו של המים;   כמו כן הניחו החוקרים בטעות כי חימום סידן-פחמתי בתנור עשוי להשפיע על ערכי ה ¹⁸O   .

• התעלמות מההשפעות האפשרויות של פעולות ניקוי, שימור והשבחת מראה 

תוך שימוש אפשרי בחומרי ניקוי כימיים מודרניים, שנעשו ל-2 הכתובות, ואי ניתוח השפעות פעולות אלו. סימני פעולות אלה אובחנו בבדיקות המיקרוסקופיות קודם לכן והיו אמורים להיות ידועים לגורן ואיילון. למרות האמור, מידע זה לא נמסר לחברי הצוות האחרים של ועדת רשות העתיקות ולרשויות האחרות.

• פרשנות לקויה או לפחות מטעה לעניין מציאתם של מיקרו-מאובנים בפטינה (ראה פרק : "מיקרו-מאובנים"). גורן ואיילון הניחו בטעות כי גילוי מיקרו-מאובנים (קוקוליתים ופורמניפירה) בגדול מיקרוסקופי בתוך כיסוי הכתובת והפטינה מצביע על זיוף, בעוד שאיתורם מחזק דווקא את ההסתברות כי מדובר בהתפתחות פטינה בפרק זמן מאד ממושך בכתובות.

·        השערות חסרות ביסוס

גורן טען לדוגמא כי מקורה של אבן יהואש עשוי להיות במצודה צלבנית ליד הים, לאחר שיובאה מקפריסין  .בדיקת הפטינה מצביעה שהפריט לא שהה מעולם באזור החוף.

הצעות אלטרנטיביות על בסיס פטרולוגי וגיאולוגי הוצעו על ידי כמה חוקרים בלתי תלויים וגיאולוגים. כותב המאמר סייר בעצמו בערבה ובסיני מספר פעמים לאחר שנת 1967 וראה סוגי סלעים התואמים את הפטרוגרפיה של לוח יהואש ואת המינרלוגיה שלו. נתונים של ד"ר אריה שימרון (מהמכון הגיאולוגי) שהוצגו בכנס הסדימנטולוגי הבינלאומי ב-1979מאשרים זאת.

• התעלמות ממידע רלוונטי :

לדוגמא:

שרידים של פטינה עתיקה טבעית נמצאו בתוך הכתובות, לא רק על ידינו;

התוצאות של יחסי האיזוטופים של הפחמן בשני הפריטים לא דווחו בדו"חות גורן ועמיתיו. נתונים אלה יכולים לתאום נתונים של פטינה שהתפתחה באופן טבעי במערה או בסביבה אטמוספירית פתוחה;

גורן, איילון ועמיתיו התעלמו במסקנותיהם מחוו"ד מומחים שונים אחרים (בכללם אד קיל, אורנה כהן, ג'ימס הארל, עמוס ביין ואחרים) [שחשפו ממצאים וטיעונים המרמזים על אותנטיות הכתובות], והשפיעו בכך על דעתם של עמיתים אחרים בועדת רשות העתיקות;

הבדיקות האיזוטופיות

במקרה שלפנינו, איילון ועמיתיו ביקשו ליישם טכניקה אנליטית המבוססת על השוואת ההרכב האיזוטופי של הפטינה של הכתובות לזו של פטינה שנוצרה במערות גיר באזור ירושלים. ברור כי חברי ועדת רשות העתיקות הושפעו מפרסום האנליזה האמורה. אלא שבמקרה שלפנינו, טכניקה זו אינה ישימה כלל – מכיוון שלא מתקיימים התנאים הבסיסיים לביצוע בדיקות משוות.

בדיקות איזוטופיות יכולות לשמש לכל היותר כאמצעי נוסף של בדיקה ובקרה וזאת רק כאשר ישנה וודאות שהתנאים המקדמיים לביצוע הבדיקות מתקיימים במלואם. אין פלא כי ביקורות נגד אמינותה של טכניקה זו התעוררו ע"י מדענים מכל העולם. הערות ביקורתיות שונות פורסמו בנושא, חלקן כתגובה לפרסום הדו"חות של איילון וגורן. הביקורות ציינו כי עבודתם אינה משכנעת. מכל מקום, ראוי לציין כי ה"טכניקה" לקביעת תיארוך פטינה באמצעות בדיקות השוואתיות להרכב האיזוטופי, לא קיבלה מעולם הכרה מדעית רחבה ע"י הקהילה המדעית, בגלל מגבלותיה הרבות וסוג זה של אנליזה אינה יכולה להיחשב ראייה חד משמעית.

בדיקות איזוטופיות להרכב הפטינה, והשוואת התוצאות לפריטים שהתגלו במערות קלציתיות מאותו אזור, עשויות לספק אינדיקציה (בלבד) לשאלה באם הפטינה הנבדקת התפתחה באופן טבעי, אם לאו, אך ורק בהתקיים כל התנאים הבאים במצטבר:

1.        הפריט הנבדק שהה בוודאות במערה קלציתית

2.        שטח הפטינה הנבדק לא היה נתון במגע צמוד עם אדמה (לא היה קבור באדמה) – מיום הטמנת הפריט במערה ועד סמוך למועד הבדיקה (למינרלים שבאדמה יש השפעה משמעותית על התוצאות האיזוטופיות).

3.        הפטינה הנבדקת לא הייתה חשופה למשך תקופה ממושכת לסביבה אטמוספירית טבעית, כולל שמש, שינויים דרסטיים בטמפרטורות, גשם, סופות ומשקעי רוחות ואבק.

4.        בדיקות מקדימות מצביעות על כך שהפטינה הנבדקת לא עברה טיפול או ניקוי בכימיקלים מכל סוג בכל ההיסטוריה של הפריט, בעיקר שימוש בחומצה או בדטרגנטים (חומרי ניקוי)  גסים, המסוגלים ליצר כל טווח של ערכים איזוטופים.

5.        הפטינה הנבדקת התפתחה על אבן גיר (באבנים מסוג אחר יכולה להיות השפעה גם של מינרלים הנמצאים בתוך האבן עצמה על ההרכב האיזוטופי).

6.        הטמפרטורה והמשקעים באזור בו אמור הפריט היה לשהות במשך מאות שנים נשארו קבועים, בכל התקופה מאז יצורו.

במקרה של כתובת הגלוסקמא וכתובת יהואש קיימים נתונים מדעיים הסותרים את התנאים הבסיסיים החיוניים לתקפות הבדיקות, או שאין כל בסיס להניח אותן.  לפיכך, השוואת ההרכבים האיזוטופיים חסרה כל משמעות מדעית. 

השימוש בבדיקות איזוטופיות להרכב הפטינה בשלושת הפריטים שנבחנו אינו ראוי לחלוטין, מכיוון שהפריטים אינם עומדים בתנאים המקדמיים ובקריטריונים המאפשרים להסיק מסקנות מביצוע ההשוואות:

1.      דגימות הפטינה שנלקחו מהגלוסקמא מצביעות על כך שאין בה כמעט כל קלציט טהור. היא מורכבת גם מקלציום-פוספט ומאוקסלט (Oxalate) עם קוורץ וומוערבים בה גם מינרלים אחרים.

2.       א. ממצאים של מיקרו-אורגניזמים ושל מיקרו-מאובנים (הנישאים ברוח) מצביעים על כך שהגלוסקמא הושפעה מתנאים אטמוספיריים השונים מאלו של מערה במשך לפחות 200 שנה וכי היתה במגע עם אדמה בתוכה היתה קבורה או במלואה או בחלקה למשך תקופת זמן בלתי מוגדרת.

ב.  לוח יהואש, בהנחה שמדובר בפריט קדום, היה פריט ארכיטקטוני, שנועד קרוב לוודאי להיקבע בתוך קיר מבנה. אין כל סיבה להניח שהיה נתון אי פעם בתנאי מערה, בוודאי לא למשך אלפי שנה. (סביר יותר שהשתמשו בו, מאז שהתמוטט מהמבנה המקורי בו היה נתון, בבנייה משנית בו היה קבוע, או ששכב בתוך אדמת תל וכוסה על-ידי משקעי סחף.

ג. ההיסטוריה של נר-השמן אינה ידועה (הפריט היה יכול להמצא אכן במערה או באדמת תל). אין כל מידע על מקורו הגיאוגרפי של הנר.

3. בדיקות מיקרוסקופיות מצביעות על כך שהן כתובת הגלוסקמא והן לוח יהואש טופלו ונוקו באופן חוזר, במשך תקופות שונות. הגלוסקמא עברה גם תהליך פירוק והרכבה מחדש ותהליכי שימור במוזיאון ROM בקנדה.
4. לוח יהואש עשוי מאבן–חול מטמורפית (metamorphosed sandstone) ולא מאבן-גיר. ההשלכות המינרולוגיות של עובדה זו על הרכב הפטינה לא נבחנו מעולם.
5. אחד התנאים המקדימים ההכרחיים לביצוע בדיקות איזוטופיות משוות בעלות משמעות מדעית הינה ששני החפצים המשווים היו פחות או יותר נתונים בתנאי אקלים יציבים ובלתי משתנים במשך כל התקופה מאז שנוצרו (טמפרטורה, כמויות מגע עם מים). אלא שמחקרים חדשים מצביעים כי נתוני הטמפרטורה וכמות המשקעים באיזור ירושלים לא היו קבועים והשתנו באופן ניכר באלף השנים האחרונות וכי אין ספק שלפחות בפרקי זמן מסוימים היו חריגות משמעותיות באקלים מהתנאים הממוצעים. יתרה מזאת, שינויים יומיים בטמפרטורות קורים במחזוריות של שינויים שבין אפס מעלות ועד 55 מעלות צלזיוס. במשך תקופה ממושכת, מי תהום ומי גשם התאדו מספר רב של פעמים וביצעו אינטראקציה (פעולת גומלין) עם המינרל שנוצר בתהליך הפטינה הביוגנית (ממקור ביולוגי). רמז לתהליך הביוגנטיות הינו נוכחות קלציום-פוספט וקלציום-אוקסלאט בפטינה כמו גם הימצאות פעולות "חירור" ביולוגי באבן על גבי הגלוסקמא.

הגלוסקמא וכנראה גם לוח יהואש, היו חשופים במשך תקופות ממושכות לתנאים אטמוספיריים הכוללים גשם, לחות ויבוש, לעיתים תחת שמש קופחת. אחרת לא ניתן להסביר את הימצאותם של שרידים אורגניים ושל חירור ביולוגי. הדבר מרמז על כך שהטמפרטורה השתנתה מקרוב או מתחת לאפס מעלות צלזיוס למכסימום 55 מעלות צלזיוס, ועל התאדות מי גשם בהרכבים מאד שונים, שהיו במגע עם אבן הגיר והפטינה שנוצרו תחת טמפרטורות משתנות שכאלה.

תחת תנאים שכאלה, ובהעדר נתונים מדויקים על המקום בו התגלו הפריטים ועל התנאים בהם היו קבורים, הבדיקות האיזוטופיות אינן יכולות לספק יותר מאשר השערות ספקולטיביות ובוודאי שאינן יכולות לספק הערכה מדעית חד-משמעית לגבי זיוף עכשווי.

6.   פרופ' ג'ימס הארל ציין כי שימוש בחומרי ניקוי מקובלים בישראל, בכל תהליך ניקוי שהוא שנעשה לכתובות, יכול היה להשפיע בקלות על התוצאות האיזוטופיות של החומר שנבדק. בדבריו מה-17 לדצמבר 2004, הארל מציין כי הוא בדק את הערכים האיזוטופים של מספר חומרי ניקוי ישראליים מקובלים, בהם קיים רכיב של  סודה (Sodium Carbonate). (המספרים היו כדלהלן: Delta O ¹⁸ = -19.88 per mil   ו Delta C¹³ = -18.15 per mil). לפיכך, עירוב פשוט של סודה-לשתיה  (baking-soda) עם פירורי אבן-גיר (powdered) אשר לה ערכי Delta O ¹⁸ הרבה פחות שליליים, יכולה היתה בקלות ליצור את כל טווח הערכים האיזוטופיים עליהם דווח איילון. מקורם  של פרורי אבן הגיר יכול להיות משפשוף פני הכתובות בתהליך הניקוי, או מכך שמנקה הכתובת מרח חומר ניקוי מקובל המכיל רכיב "סודה לשתיה" על המברשת או הכלי בה ניקה את הכתובת. אפשר גם שמקורם של פירורי אבן הגיר (אבקת אבן הגיר) הוא  בשאריות המשקעים שנותרו מגירוד האותיות שנוקו בכלי חד.

7.        בדו"ח שהגיש גורן למנכ"ל רשות העתיקות, גורן ציין: "המשקע בתוך הגלוסקמא הינו אדמת רנדזינה Rendzina חומה, המועשרת בערך ב-50% בחלקיקי עצמות מיקרוסקופיים, אשר מרביתם מצביעים על כך שחוממו באופן ניכר זאת בהיותם בגוונים מופרעים ו-pleochrois. הסיבה לתופעה זו טרם נקבעה".  האמור מרמז לכך שהגלוסקמא היתה נתונה, לפחות בפרק זמן מסוים או באירוע מסוים, בטמפרטורות הגבוהות מאלה של סביבת מערה אטומה. לפיכך, ההשוואה של הממצאים האיזוטופיים של גלוסקמאות שהיו במערה בטמפרטורות שלא עברו שינויים משמעותיים במשך מאות בשנים – אינה הולמת.

מיקרו-מאובנים בפטינה

פרופ' גורן דיווח כי על תוצאות הבדיקות המיקרוסקופיות המצביעות על נוכחותם של חלקיקים של מאובנים הן בכיסוי הכתובת של הגלוסקמא והן בתוך הפטינה שנלקחה מתוך אותיות כתובת יהואש. הוא האמין שפטינה שהתפתחה באופן טבעי באזור ירושלים אינה יכולה לכלול מיקרו-מאובנים שכאלה וכי אלו הוספו באמצעות הכנת פטינה מזויפת שיוצרה ע"י טחינת סלע קרבונטי או חומר של חול-ים. יתר על כן, במאמר בElsevier ציינו החוקרים כי: "עבודת מחקר מיקרו-מורפולוגית של הפטינה שבאותיות של הגלוסקמא של יעקב מראה שהיא מכילה מאובנים-מיקרוסקופיים ממקור ימי של ננו-פלנקטון (coccoliths), בניגוד למקומות אחרים על פני שטח הגלוסקמא או לפטינות של אותיות [מכתובות אחרות] שאינן מכילות איזה שהם מיקרו-מאובנים"

אולם בניגוד לדעתו של גורן, הימצאותם של מיקרו-מאובנים ממקור ימי בפטינה הינה שכיחה בפטינה הנוצרת באבן האזור ירושלים ונתגלתה על ידי גם על גבי הגלוסקמא, במקומות הרחוקים מהכתובת. מציאתם של מאובנים מיקרוסקופיים כאלה לא רק שאיננה מהווה אינדיקציה לזיוף, אלא מחזקת את הטיעונים התומכים באותנטיות של הכתובת.

למעלה מ-150 שנות מחקר ופרסומים מדעיים מדעיים ביססו את ההכרה המדעית בכך כי סוגים שונים של מאובנים בגודל מיקרוסקופי (מיקרו-מאובנים) נישאים באופן מתמיד באוויר באמצעות רוחות וסופות ולעיתים אפילו חודרים לתוך מערות. דגימות של אבק כזה המכיל מיקרו-מאובנים נלקחו, לדוגמא, בהפלגת ספינת Beagle ע"י צ'ארלס דרווין ובוצעו בהן אנליזות ע"י פרופ' אהרנברג Ehrenberg בברלין. אלו כללו מיקרו-מאובנים מסוג פורמניפרה foraminifera , קליפות (שלדי) מאובנים בגודל מיקרוסקופי וחלקיקי מיקרו-מאובנים קרבונטיים.  ממצאים מדעיים ביססו גם את הידע כי חירורי אבן (חללים באבן), חריצים ובעיקר היווצרות קרום דביק ממקור ביולוגי biofilm)) מהווים מצע טוב ולוכדים יותר חלקיקי מאובנים מיקרוסקופיים זרים בהשוואה למשטחים שטוחים ואחידים.

שקיעה של אבק הנישא ברוח, בעיקר על משטחים לחים המכוסים ב"ביו-פילם" (קרום ביולוגי) חלקלק, רירי ולח, מתרחשת באופן רציף. האבק האטמוספירי מכיל את כל סוגי החלקיקים האורגניים, כולל אורגניזמים ממקור ימי, אורגניזם ממקור יבשתי וחלקיקים שמקורם במאובנים. כל אלה נמצאו ודווחו באלפי מקרים של דגימות שנלקחו ונבחנו על-ידי אהרנברג, שין ומומחים אחרים לאבק. אהרנברג  דיווח על אנליזה שנעשתה למשקעי אבק שנדגם באיזור ירושלים ב-1848. במאמרו מתאר אהרנברג עיי-חורבות רבים אשר בהם איתר קליפות שלמות של מיקרו-מאובנים מסוג פורמניפרה ודיאטום diatoms , כמו גם חלקיקים אורגניים ולא אורגניים מהים-התיכון ובעיקר מהמדבר, שמקורם בשקיעתו של אבק על פני שטח החורבות ודיווח כי אלו נישאו ברוחות ובעיקר בסופות חול ושקעו במרחק עצום מהאזור המקורי שלהם. חלקיקים כאלה נלכדים ונספגים טוב יותר בחריצים ובחורים קטנים באבן. לפיכך אין זה מפתיע שחלקיקים שנדגמו ב"חירור" על פני הגלוסקמא מכילים באופן ברור כמות ניכרת של קוקולייתס  coccoliths (ראה צילומים מיקרוסקופיים נלווים שבוצעו במיקרוסקופ אלקטרוני סורק לדגימות שנטלתי).

כמות האבק השנתית השוקעת באזורים צחיחים ועל פני אזור הים התיכון הינה עצומה. ד"ר דוד בלוך (לשעבר הכימאי הראשי של מפעלי ים המלח) פרסם מספר מאמרים בעיתונות המדעית הבינלאומית על העברתם באוויר של כימיקלים מהים למדבר על ידי גלי "Surf bubble explosion “  וע"י סחף ברוח. הוא גם ביצע ניסוים משכנעים המצביעים על הכמויות הנישאות באוויר ומועברות בדרך זו. לפיכך, שינויים כימיים באבנים עשויים לקרוא בדרך הטבע, ואינם יכולים להוכיח מעשי יד אדם.

בדיקות מיקרוסקופיות שערכתי, מצביעות על כך שהפטינה שנדגמה בכל צידי הגלוסקמא מכילה שרידים מיקרוסקופיים של מאובנים, בעיקר קוקוליתס (שריון מאובנים) וגם פורמניפירה (אשר בטעות זוהו כ phorams בדו"חות רשות העתיקות של גורן ואחרים).

נוכחותם של חלקיקים אלה בתוך הפטינה כמו גם בתוך החומר ה"גרגרי" (בכתובת הגלוסקמא) מגדילה את ההסתברות כי החומר הגרגרי הינו למעשה הפטינה המקורית, גם אם עברה שינויים מורפולוגיים כתוצאה מפעולות ניקוי וטיפול שבוצעו לכתובת.

אפשר לומר, כי הפטינה המכסה חלק מהאותיות של הכתובות היא אוטנטית לא פחות מהפטינה שמכסה חלקים אחרים של הגלוסקמא, אשר לפי צוות רשות העתיקות הינה אותנטית).

כאמור, מיקרו-מאובנים נמצאו גם בכתובת יהואש, בעיקר בתוך הפטינה שבכתובת שהייתה חשופה כנראה יותר לאבק אטמוספירי (בהשוואה לצד השטוח שהיה נתון בבנייה).

תכסית כתובת הגלוסקמא והסברים להימצאות חומר "גרגירי" בכתובת

איילון, גורן ובר-מתיאס ציינו במאמרם ב- Elsevier וב-Archeol כי  "אזור הכתובת, בעיקר המילים "אחיו של ישוע" מכוסים בחומר בעל מרקם גרגירי עדין, בגוון אפרורי. חומר זה נמצא רק בתוך ומסביב לכתובת". החוקרים יצאו תחילה מנקודת הנחה שמדובר בפטינה של הכתובת במצבה הטבעי ולפיכך דגמו חומר זה.

גורן גם ציין בדו"ח שהגיש לועדת רשות העתיקות: "כיסוי הכתובת הינו מאד רך (ניתן להסירו בקיסם), הוא לעיתים גרגירי (כמו חול) אבל בדר"כ הומוגני ובדרך כלל ממלא את המקומות הנמוכים של הכתובת ונמצא גם באזורים הסמוכים לה" תיאור זה עשוי לאפיין התקשותו של חומר נוזלי או חומר שנמס והתגבש מחדש (re-crystallized) בחלקים הנמוכים של כתובת הגלוסקמא.

החומר ה"גרגרי" דומה ל-“Meyer Cement” , שהינו חומר ששימש בעבודות שימור ושחזור מבני אבן כמו אלו שנעשו באקרופוליס באתונה, ביוון (1900-1930).

עפ"י מראה החומר וגוונו כפי שהוא נראה בצילומים אשר נטען שצולמו על-ידי רשות העתיקות בשנת 2003 (בהנחה שצילומים אלה לא עברו עיבוד-תמונה ממוחשב), )שהוצגו במצגות רשות העתיקות, ניתן לומר בבטחון כי חומר "מילוט" גרגרי-זה, אינו בעל מראה של פטינה שנוצרה באופן טבעי על גבי האבן. אם חומר זה נוצר בדרך מלאכותית, ברור כי החומר לא יוצר על-מנת להיחזות לפטינה טבעית וכי נוכחותו בכתובת אינה נובעת מרצון לחקות פטינה טבעית, מכיוון שגם ללא בדיקות כה ברור לעין שאין מדובר בפטינה במצב טבעי (החומר דומה לגרגרי חול בתוך חומר מילוט) . לפיכך, לא הייתה כל משמעות לביצוע השוואות בין חומר זה לדגימות שנלקחו מפטינה טבעית ממקומות אחרים בגלוסקמא.

אנליזות ובדיקות מיקרוסקופיות שבצעתי בשרידי החומר שנותר בכתובת ומסביב לה, יכולות להציע מספר הסברים לנוכחותו של החומר ה"גרגירי" בכיסוי הכתובת, שלא על דרך של זיוף.  בכלל זה:

א.      החומר הינו חומר טבעי שעבר שינוי altered product כתוצאה מתהליכי  ניקוי שבוצעו בגלוסקמא.

במידה והגלוסקמא וכתובתה נוקו באמצעות חומרי ניקוי ממיסים ובלתי ממיסים (בצורת אבקה), כאשר דופן הגלוסקמא עם הכתובת הייתה כלפי מעלה, והחומר המומס לא נוגב כהלכה, הוא שקע מחדש ומסביב לכמה מאותיות הכתובות. משקע זה, בכל אופן, היה בעל מבנה מורפולוגי שונה משל הפטינה המקורית והיה רך יותר ובעל צורה גרגרית. ההבדל הבולט בגוון בין חומר זה לפטינה הטבעית הינו תוצאה של עירוב החומר הדטרגנטי הממיס עם לכלוך ואבק מהגלוסקמא ובתוך הפטינה.

הסבר זה נתמך גם בדו"חות גורן ואיילון שמצביעים הימצאות עקבות החומר הגרגירי גם מסביב לכתובת, ולא רק בתוכה.

ב.       החומר מייצג את עקבותיו (שרידיו) של חומר שימור נוזלי דמוי צמנט, בו השתמשו למטרות שימור ואשר הושם במהלך תהליכי שימור הגלוסקמא כאשר היא והכתובת נסדקו ואולי אפילו קודם לכן.

ג.        מדובר בחומר "דמוי צמנט" ש"נמרח" במכוון ע"י המוצאים/סוחר לתוך כמה מאותיות הכתובת, לצורך הבלטת אותיות אלה והשבחת מראה הכתובת. יש לזכור כי מדובר בכתובת החרוטה באבן גיר לבנה, ובהעדר קונטרסט קשה מאד לקרוא אותה באור יום. בנוגע לטכניקה מקובלת זו בשווקי העתיקות ראה גם את הרצאתו של ד"ר ריצ'ארד ניומן, ראש מחלקת המחקר המדעי במוזיאון בבוסטון (נוב' 2003).

ד.       החומר הושם במכוון על מנת להסתיר פעולות ניקוי מגושמות שנעשו לכתובת הגלוסקמא באמצעות מכשיר חד. תהליכים דומים מוכרים בשווקי העתיקות בניסיונות להסתיר סדקים או דבקים, או אפילו ניסיונות להוסיף פטינה "משופרת מראה" לאחר שפטינה מקורית נוקתה, כמו במקרים של ניקוי של פריטי מתכת עתיקים ומטבעות נחושת, מתוך כוונה שיראו טוב יותר.

הסרת החומר הגרגרי שהיה בתוך הכתובת ע"י רשות העתיקות /המשטרה, אפשר שיחד עם שרידים נוספים של פטינה טבעית שנותרה מתחת לחומר הגרגירי, מונעת לבצע בדיקות משוות ובדיקות משלימות שיכלו לשפוך אור נוסף על דרך היווצרותו של החומר הגרגרי ולאשר או לסתור אחת או יותר מהאפשרויות שהעלנו.

מספר הערות על חוות דעת מומחי רשות העתיקות

בנוסף לבדיקות שביצעתי באופן אישי ולמסקנות מעבודתי, מספר מומחים אחרים, מתחומים שונים, השמיעו ביקורת נוקבת על העבודה והמסקנות של מומחי רשות העתיקות הישראלית. מקצת מההערות מצוינות להלן:

1.      עפ"י המומחים שמונו על ידי רשות העתיקות (גורן/איילון), הפטינה של הגלוסקמא לגביה בוצעה אנליזה, מורכבת מקלציום-קרבונט (קלציט CaCO3), ויתכן והיא כוללת דולומיט [קלציום-מגנזיום-קרבונט   [CaMg(CO3)2. דולומיט הינו סלע משקע ימי שדומה במראהו ובצבעו לאבן גיר. המינרל דולומיט שונה ממינרל הקלציט המרכיב את אבן הגיר: בדולומיט, הסידן באבן הגיר מוחלף במגנזיום.   ואולם, ניתוח עפ"י X-ray diffraction של דגימות של הפטינה שנלקחו הן מתוך הכתובת של הגלוסקמא והן מפני השטח שלה ואשר נבחנו באוניברסיטת אולדנבורג, מציג באופן משכנע, שהפטינה כוללת גם שיאים של calcium phosphate ו – calcium oxalate; הרכב זה תואם לתוצאות האנליזות שנעשו לפטינות רבות של פריטי אבן עתיקים ברחבי העולם. למשמעות הממצא האמור התייחסתי בגוף חוות הדעת.

2.   המסיסות של קלציום-קרבונט דווקא נמוכה יותר בטמפרטורות גבוהות, והינה גבוהה יותר בטמפרטורות נמוכות. עובדה כימית בסיסית זו עומדת בניגוד להיפוטזה של גורן ואיילון שהבדיקות האיזוטופיות מהוות ראייה לכך כי "הפטינה המכסה את האותיות הוכנה באופן מלאכותי, כנראה תוך שימוש במים חמים" (בטמפ' של 40-50 מעלות), ו"השקעת החומר המומס לתוך חריצי האותיות שמתחת".

3.    בחוות דעתם, גורן, איילון ועמיתיהם ציינו כי פטינה בעלת ערכים של ¹⁸O     הדומים לאלה שנבדקו בתוך הכתובת (−10.2‰ to −7.5‰)  יכולה הייתה להיווצר ממי תהום הטיפוסיים לאלו שבהרי יהודה (−6‰ to −4‰)  רק אילו היו המים משיגים טמפרטורות שבין 40 ל-50 מעלות צלזיוס. מכיוון שגורן ואיילון הניחו כי הגלוסקמא הייתה באופן רציף רק בתנאי סביבה של מערה (מיום הטמנתה בקבר ועד למועד הבדיקות), הם ציינו כי לא סביר שמי גשם או מי התהום במערה הגיעו אי פעם לטמפרטורות שכאלה. לפיכך הם הסיקו שהפטינה לא התפתחה באופן טבעי.

ואולם, ידוע כי פני השטח של סלעים החשופים לאטמוספירה, משיגים באופן טבעי טמפרטורות המאפשרות אידוי של מי גשמים מעל פני השטח שלהם ושל מים שנספגו בתוך האבן, ברמה המגיעה ל-50 מעלות צלזיוס. במקרה של הגלוסקמא, אין כל ספק שכך היה המצב במשך לפחות 200 השנים האחרונות.  שקיעת מינרלים כלשהם בתנאים כאלה, יכולה הייתה לגרום ליצירת יחסים שונים מאד של איזוטופים של חמצן וזאת כתוצאה מגורמים אפשריים שונים, ביניהם משך החשיפה לשמש, הדיפרנציאציה של החימום על פני השטח, השוני בתצורת (מורפולוגית) פני השטח (תבליט פני השטח) ועוד.  

על מנת לקבוע באופן מדויק למדי את טמפרטורות ההיווצרות של קרבונט כלשהו ו/או את טמפ' ההיווצרות של חומר המסיס בחומצות, יש לדעת מה הייתה פזת הקרבונט במהלך ההיווצרות (כלומר: האם היו באבן רמות גבוהות של מגנזיום עם הקלציט, האם מדובר בגבישי דולומיט, ארגוניט וכד'). כמו כן, יש לדעת מה הייתה הפזה של המים בהם נוצרה ההמסה. במקרה של שקיעת קרבונט בסביבה ימית (קרבונטים שנוצרו למשל במי אוקיינוס), המידע שליש בידינו לגבי נתונים ימיים אלה טוב למדי, אבל אך כאשר מדובר בדגימות שנלקחו מסביבה יבשתית ו/או כאשר מדובר בחומרי צומח, הדבר מורכב מאוד. מסיבה זו ומסיבות אחרות, 95% מכל נתוני הפלאו-טמפרטורה (חקר נתונים היסטוריים של טמפרטורות) המשמשים בחקר פלאו-אקלים (מחקר האקלים של העבר),  מתבססים על ניתוח של טבעות עצים ועל ניתוח (אנליזות) של אבקה שנוצרה בפרחים ולא על בדיקות איזוטופיות באבן.  . 

פרופ' דנין (האונ' העברית בירושלים) ופרופ' גרטי (אוני' תל אביב), למשל, ביצעו אנליזות של פני שטח סלעים, ותוצאות בדיקותיהם מעידים על מקרים היסטוריים שונים לחלוטין של היווצרות פטינה ושל שינוי פני השטח של אבנים כתוצאה מאקלים, במדרונות הצפוניים או הדרומיים של מדרונות הרים במדבר הנגב.  לא יהיה זה אפוא מפתיע באם נקבל יחסים איזוטופיים שונים בבדיקות אפילו על גבי פני אותו סלע שהיה נתון לחשיפות שונות. תופעות חירור אבן עקב פעילות של מיקרואורגניזמים (biopitting) וכן מציאת טביעות שורשים וטביעות של צמחים שונים על פני הגלוסקמא מצביעים בבירור כי היו קיימים הבדלים גדולים של חשיפה ושל יצירת פטינה ושחיקה בחלקים שונים של הגלוסקמא לאורך ההיסטוריה שלה.

4.   פרופ' ג'ימס האררל מאוניברסיטת טולדו ומזכיר האגוד לחקר שיש ואבן בעת העתיקה

The Association for the Study of Marble and Other Stones in Antiquity (ASMOSIA)

ציין במאמרו המפורט והמאוזכר "מכה ניצחת לדו"ח רשות העתיקות: גיאוכימייה שגויה שימשה לצורך קביעת אי-אותנטיות כתובת הגלוסקמא", BAR ינואר-פברואר 2004), שפרשנות קבוצת המחקר של ד"ר איילון מבוססת על "כימיה שגויה".

פרופ' האררל מציין כי:

"...   ישנן 3 שגיאות מרכזיות בנימוקי איילון:

א.      קלציט-טחון אינו מתמוסס במים חמים

ב.       קלציט שאינו מסיס השוקע במים חמים לא יחליף את האיזוטופים של החמצן עם אלו של המים ולפיכך לא ייצור  ¹⁸O  המשקפת את טמפרטורת המים

ג.        חימום קלציט בתנור לא ישנה את ערכי ה ¹⁸O   שלו.  

הארל מציין כי "איילון הניח ללא סייג שגם הפטינה העתיקה על גבי הגלוסקמא וגם החומר המכסה את כתובת הגלוסקמא הינם קלציט-טהור. ואולם, אם ההרכב של הפטינה הינו אפילו שונה במקצת (מקלציט טהור), ערכי ה- ¹⁸O   יהיו בעלי משמעות שונה: הם ישקפו את השינויים בהרכב החומר כמו גם טמפרטורה"....

ברם, האררל הצביע על כך כי אין ספק שהפטינה העתיקה של הגלוסקמא איננה "קלציט טהור". לדבריו, הגוון החום של הפטינה חייב להיות ממקור של תחמוצות ברזל, מינרלים של חרס ו/או כתוצאה מחומרים אורגניים – אשר בכולם יש מרכיבי חמצן. "חומר הכיסוי" של הכתובת גם הוא אינו קלציט-טהור. ואם ההרכבים בפועל של הפטינה שונים אפילו במעט מאלו של קלציט טהור, משמעותם של ערכי ה- ¹⁸O   שונים בתכלית: הם משקפים את השינויים בהרכב כמו גם את הטמפרטורה. "...

5.                             אין אף מקרה מתועד של היווצרות אוטיגניק-דולומיט (authigenic dolomite) על סלעים חשופים, במהלך היווצרותה של פטינה (דהיינו: יצירת גבישי דולומיט אוטיגני).

על כן, טענה כגון " בשטחים (קרקעות) המאופיינים בקרבונאט (כגון הרי יהודה), הפטינה מורכבת בעיקר מאבן גיר (CaCO3) ודולומיט" (ציטוט ממאמר של אחד הנציגים בועדת רשות העתיקות)  - אינה רק שגויה בכך שהינה משווה בין סלע (אבן גיר) למינרל (דולומיט), אלא גם שגויה מכיוון שלמיטב ידיעתי, באף אחד מהמקרים בהם נבדקה אי פעם פטינה, לא תועדה היווצרות של דולומיט בתהליך היווצרות הפטינה. 

סיכום

הטיעונים המרכזיים של המומחים שמונו על ידי רשות העתיקות הישראלית לבחינת פריטי האבן (הגלוסקמא ולוח יהואש) היו:

1.   פטינה שהרכבה הינו קלציט טהור, בעלת ערכי דלתא O18 הדומים לאלה שנמצאו בחומר בתוך אותיות הכתובת,  יכולה הייתה להתפתח באופן טבעי רק במים  (מי גשם או מי תהום) במערה שהשיגו טמפרטורה של 40-50 מעלות צלזיוס. מכיוון שלא סביר שטמפרטורות כאלה היו אי פעם במערת קבורה חתומה באזור ירושלים באלפיים השנים האחרונות, לפיכך נראה שהחומר הנדגם/הפטינה פטינה לא הייתה יכולה להיווצר באופן טבעי במערה.

2.   מציאת מיקרו-מאובנים בתוך כתובת הגלוסקמא מצביעה לכאורה על הוספת חומר חיצוני לתוך חריטות הכתובת ("חומר של אבקת קרבונט ממקור אחר").

4.    חתכים טריים לכאורה בציפוי הורניש של הגלוסקמא במספר מקומות והעדר פטינה בתוך חריצי כתובת הגלוסקמא וכתובת יהואש מצביעים שהכתובות נחרטו בעת המודרנית.

הטיעונים שהובאו על ידי המומחים אינם מבוססים ואינם מוצדקים.

1.            בדיקותינו הוכיחו:

(א). הפטינה אינה כוללת רק קלציט נקי והיא מכילה מינרלים נוספים.

(ב). שתי הכתובות היו במגע ממושך מאד עם אדמת סחף או תל, שלא בתנאי מערה טיפוסית.

         יתר על כן, אפילו אילו הרכב הפטינה של הכתובות היה קלציט נקי והכתובות היו בסביבת מערה לאורך כל ההיסטוריה שלהן, קביעת אותנטיות הפטינה על בסיס בחינת יחס האיזוטופים של חמצן והטמפרטורה בה שקע הקלציט הינה הינה חסרת ביסוס מדעי, כתוצאה מהעדר מספר נתונים (כפי שצויין בגוף הדו"ח), כמו גם כתוצאה מהעובדה שהפריטים עברו פעולות של ניקוי, שימור, דיגום וטיפולים אחרים.  

2.            מיקרו-מאובנים (מאובנים בגודל מיקרוסקופי) נמצאו לא רק בתוך תכסית כתובת הגלוסקמא, אלא גם באזורים אחרים בגלוסקמא הרחוקים מאזור הכתובת. נוכחותם מוסברת בשקיעת אבק שנישא ברוח ממרחקים ניכרים. נוכחותם של מיקרו-מאובנים הינה תופעה המתועדת ומוכרת מאבנים ומסלעים באיזור ירושלים. לפיכך, נוכחות מיקרו-מאובנים אינה סימן לתוספת מכוונת של חומר קרבונטי זר, מתוך כוונה ליצור פטינה מלאכותית. אילו היה מדובר בזיוף, היינו מוצאים חלקיקי מיקרו-מאובנים או רק בתוך הכתובת או רק באזורים אחרים של הגלוסקמא, אך לא בשניהם כפי שמצאנו.

3.      לא מצאתי כל שרידים של דבקים או חומרי הדבקה בפריטים . ואולם, חומרים בעלי מראה מיקרוסקופי דומה לזה שהובחן על ידי גורן יכולים היו להיווצר על ידי מינרלים שנמסו רק חלקית, כמו למשל משקעים של סודיום-כלוריד (מלח – (NaCl בצורה הדומה לטיפה או דומה לבועה. הימצאות של משקעי טיפות מלח (סודיום-כלוריד) על פני פריטי אבן אינו כלל תופעה חריגה בתנאי אקלים של יובש (ראה את עבודתו של פרופ' בלוך, המדען הראשי של מפעלי ים המלח).

4.      חריצי האותיות של כתובת הגלוסקמא ושל כתובת יהואש מצביעים על כך שבעבר, פני שטח הפריטים וחריצי הכתובות היו מכוסים בפטינה רציפה.  דוגמאות של פטינה המועשרת בברזל ובמגנזיום בעלת אותה תצורה (pattern) ועם אותה "חוסר אחידות" כפי שקיימת בשני הפריטים, לעיתים בעלת חירור על ידי מיקרו-אורגניזם (כפי שקיימת לדוגמא בכתובת יהואש), נמצאה בנגב ובפטינה שנוצרה על גבי אבנים גם באזורים אחרים באגן הים התיכון.

בדיקה דקדקנית של האנליזות והדו"חות של המומחים שמונו על ידי רשות העתיקות הישראלים (גורן, איילון, דהרי ועמיתיהם), מצביעה שטענותיהם בנוגע לזיוף אינן נתמכות על ידי הוכחות מדעיות תקפות.

על פי בדיקותינו עד כה, אין ספק כי הפטינה בתוך חריצי הכתובות הן של הגלוסקמא והן של לוח יהואש הייתה בעבר רציפה וזהה בתכונותיה לזו שעל פני השטח של הפריט בהתאמה. ראוי לציין כי הרכב הפטינה של שני הפריטים שונה בהרכבה ובסוגה.  

1.      שתי הכתובות לא יוצרו בעשרות השנים האחרונות

2.      כתובת הגלוסקמא נחרטה לכל אורכה בסמוך למועד בו יוצרה הגלוסקמא

3.      הגלוסקמא, על כתובתה המלאה, הייתה נתונה במשך לפחות 200 שנה מחוץ לתנאים טיפוסיים של מערה.

4.      כתובת יהואש נחרטה לפני היווצרות הסדק (כיום שבר), אשר אירע לפני לפחות עשרות שנים