מניפולציות "מדעיות", מניפולציות תקשורתיות ואחרות - על ידי רשות העתיקות בפרשת הגלוסקמא

ועדות רשות העתיקות לבדיקת מקוריות כתובת הגלוסקמא וכתובת בדק הבית (לוח יהואש) - מינוי ועדה מגמתי ומוטה ו"משחק מכור"

ב.    לאחר הצהרת סמנכ"ל רשות העתיקות לתקשורת שכתובת הגלוסקמא מזויפת (ינואר 2003),  מינה הסמנכ"ל עוזי דהרי וועדה שאמורה היתה לקבוע האם כתובת הגלוסקמא וכתובת יהואש מקוריות (מרץ 2003). ד"ר דהרי והעמיד עצמו בראש "ועדת החומר" לבדיקת הרכב הפטינה, למרות שאין לו כל רקע או ניסיון בארכיאומטריה, גיאולוגיה, גיאוכימיה, כימיה וכיוצ"ב.

ג.     לוועדה נבחרו על ידי סמנכ"ל הרשות מספר אנשי מחקר אשר הביעו קודם לכן את דעתם הספקנית/השלילית לגבי כתובת בדק הבית (בכלל זה פרופ' גורן ופרופ' ויקטור הורביץ שהתבטאו בנושא בפורום ANE באינטרנט ובראיונות לתקשורת). איש מהחוקרים שהביע תמיכה במקוריות הכתובות שלגביהן נדרשה חוות הדעת, לא מונה כחבר בועדה, ואף לא זומן להופיע בפני החברים.

צילום (2): פרופ' יובל גורן הצהיר באתרי אינטרנט שונים שכתובת בדק הבית מזויפת, מבלי שכלל בדק אותה.

בצילום, דברי גורן בפורום ANE בחודש פברואר 2003, בהם כינה את כתובת בדק-הבית "זיוף גס", מבלי שאפילו ראה אותה. בעקבות גישתו זו,  מונה פרופ' גורן ע"י סמנכ"ל רשות העתיקות לשמש כחבר דומיננטי ב'ועדת החומר', שתפקידה היה לקבוע באם הפריטים קדומים.

ד.     ממסמכי רשות העתיקות לבדיקת מקוריות כתובת הגלוסקמא ולוח בדק הבית עולה שלמפגש הראשון של חברי הועדה (26.3.2003) הובא אמיר גנור, ראש המחלקה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות, וזה מסר לחברי הועדה מידע מגמתי הנוגע לגלוסקמא, ללוח בדק הבית ולפריטים אחרים מאוספו של גולן.

       לפי פרוטוקול הישיבה, גנור דווח לחברי הועדה שרשות העתיקות "יודעת את פרטי ההשתלשלות של העניינים ואת מקורה של הגלוסקמא". גנור אף ציין באופן מטעה שה"גלוסקמא" עצמה נסחרה בשוק העתיקות בשנים האחרונות.

לפי שאלת אחת מחברות הועדה וממשתתפות הישיבה (ד"ר אשל: "האם יש חשודים מי זייף את הכתובות?"), עולה שלחברים שנכחו בישיבה לא היה ספק, לאחר דברי גנור, שבידי רשות העתיקות ראיות שמדובר בזיופים, והשאלה שלה היתה בעצם רק "מי עשה אותם".

        גנור דיווח גם מידע שגוי ומטעה לגבי לוח יהואש, וסיפר כי הכתובת הוצעה לשני אספני עתיקות (גנור נקב בשמו של אחד מהשניים, האספן מוסאיוף), שסירבו (כך לדבריו) לרכוש את הכתובת, מאחר שהם טענו שמדובר בזיוף, אירועים שמעולם לא היו.

        מנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן הסביר לחברי הועדה כי קביעה שמדובר בכתובות אותנטיות עלולה להיות בעלת משמעות דרמטית מבחינה ערכית (שכן מדובר בעתיקות שלא התגלו בחפירות מסודרות) ומבחינה כלכלית (שכן אישור מקוריות החפצים עלולה להעמיד את רשות העתיקות בדילמה כלכלית כבדה בקשר לצורך אפשרי ברכישתם), ודיווח לחברי הועדה כי "משטרת ישראל חוקרת את עבירות ההונאה של האספן עודד גולן".

צילום (3): מתוך מסמכי רשות העתיקות: פרוטוקול הישיבה הראשונה של ועדת רשות העתיקות מצביע על מסירת מידע מגמתי, מוטה ומטעה לחברי הועדה לפני תחילת עבודתם

צילום (4): "משחק מכור": מסקנות ועדות רשות העתיקות נקבעו ואף נמסרו לתקשורת על ידי בכירי רשות העתיקות עוד לפני שחברי הועדות התכנסו לישיבתם השניה, לדון בפעם הראשונה במשותף על מסקנות החוקרים, ולפני שהחליטו החלטה כלשהי לגבי מסקנות הועדה.

בצילום, כתבה בעיתון מעריב מיום ה-9.6.2006, לפני שחברי וועדת רשות העתיקות התכנסו לדון בממצאים , לפני גיבוש דעתם, ולפני הופעת גולן בפני חברי הועדה (15.6.2003). בכתבה פורסם בצורה חד-משמעית על ידי העיתונאי בועז גאון ממעריב, על סמך שיחותיו עם ראשי רשות העתיקות, כי מסקנות הועדה יהיו שהכתובות מזויפות ("סופית: כתובת יהואש מזויפת").

ה.      מכתבה שפורסמה בכתב העת ביבליקאל-ארכיאולוג'י BAR , עולה כי החברים בועדות רשות העתיקות התבקשו מפורשות ע"י סמנכ"ל רשות העתיקות לקבל ולהסכים 'פה אחד' לקביעת רשות העתיקות שהכתובות מזויפות, למרות שלפחות חלק מחברי הועדה היה בדעה שונה מזו שביקשה רשות העתיקות לפרסם. כמה מחברי הועדה (כמו פרופ' רוני רייך, אורנה כהן בקשר לגלוסקמא וג'ק נגר בקשר ללוח בדק הבית), נאלצו לשנות כתוצאה מבקשה זו את חוות הדעת שהגישו קודם לכן, כשהם מסתמכים בקביעתם המחודשת בעיקר על דברי פרופ' גורן ואיילון בועדה (ראה מכתבו של פרופ' רייך מיום 16.6.2003). כמה מחברי הועדה נמנעו במכוון מלפרסם שלדעתם מדובר בכתובת/כתובות אותנטיות, כפי שעלה מעדותם במשפט [פרופ' רוני רייך, פרופ' חגי משגב, ד"ר אליזבטה בוהרטו, ד"ר נגר בקשר ללוח יהואש, אורנה כהן בקשר למחציתה השניה של כתובת הגלוסקמא, פרופ' ויקטור הורביץ ופרופ' אחיטוב בקשר לגלוסקמא, ד"ר אבני].

ו.      חברים בועדת רשות העתיקות התבקשו לחתום על חוות דעת גם לגבי פריט/ים שאינם בתחום התמחותם או שחוות דעתם לגביהם לא היתה רלוונטית. (לדוגמא: פרופ' ויקטור הורביץ, שהתמחה בעברית של ימי הבית הראשון התבקש לחוות דעתו גם לגבי כתובת הגלוסקמא בארמית מימי הבית השני. ד"ר בוהרטו, מומחית לבדיקות תיארוך קרבון-14 התבקשה לתת את חוות דעתה על מקוריות הפריטים, למרות שהיא קבעה שאין חומר אורגני בפריטים המאפשר את בדיקתם או שבדיקה כזו אינה רלוונטית לקביעת האותנטיות).

ז.     חיבור מלאכותי שנעשה ע"י רשות העתיקות בין 2 פריטים שונים (הגלוסקמא של יעקב וכתובת בדק הבית), שתקופתם שונה, תרבותם שונה, אופיים שונה וזמן תגליתם שונה, והצגתם (באופן מטעה) כאילו התגלו במועד סמוך, גרמה להטיה, להטעיה, ולעיוותים מובנים בהתנהלות עבודת החוקרים.

ח.      בשל חילוקי הדעות בקרב החברים בוועדה, ומתוך רצון לחתום על מסמך משותף "פה אחד", ועדת-החומר של רשות העתיקות לא קבעה שהכתובות מזויפות, אלא ציינה ש"הפטינה של גבי הכתובות בשני הפריטים מזויפת", בעוד מנכ"ל המכון הגיאולוגי ד"ר ביין הוציא מכתב הבהרה לשרת החינוך בו הוא ציין ב-27.6.2003 (כ-10 ימים לאחר סיום עבודת הועדה), כי "אין הבדיקה סותרת אפשרות כי הכתובות עצמן מקוריות ורק הפטינה המכסה אותן איננה מקורית" (דבר שהינו אפשרי, לדוגמא, במקרה שמדובר בתוצרי פעולות שימור, ניקוי או השבחת מראה לחפצים קדומים, בהליכים שמקובלים אצל משמרים ובמוזיאונים). מסמך זה הוסתר מהתקשורת וכן מההגנה במשפט גולן, ובכל אמצעי התקשורת פורסם ע"י רשות העתיקות כי מדובר בכתובות מזויפות.

מניפולציות תקשורתיות על ידי רשות העתיקות

ט.    פרסום מסקנת רשות העתיקות שמדובר בכתובת מזויפת לוותה במסע יחסי ציבור רחב, בהצהרות ובראיונות רבים של אנשי רשות העתיקות ומי מטעמה לתקשורת הבינלאומית, שהמשיכו גם בתקופת המשפט (CBS "60 דקות", דיסקברי, BBC, הניו-יורקר, CNN, נשיונאל גיאוגרפיק, תוכנית עובדה, ארכיאולוג'יקל סיינס ועוד), במידע שנמסר לעיתונאים שכתבו על הפרשה בספרים ובעיתונות, וכן בהרצאות שניתנו על ידי אנשי רשות העתיקות ואנשים מטעמם (דהרי, גנור, גורן) בכנסים בישראל ובחו"ל. בכל הופעות אלה נמסרו לתקשורת מיידעים שגויים, מוטעים, מטעים, שקריים ומניפולטיביים – שחלקם פורסם עקב כך בהרחבה בתקשורת ובאינטרנט.

י.        הממונה על החקירה מטעם רשות העתיקות (אמיר גנור), הצהיר מספר פעמים בפני מספר כלי תקשורת בעולם, הצהרות שהתבררו במהלך המשפט כשקריות, מטעות ומניפולטיביות, על פיהן "רשת הזייפנים והזיופים הבינלאומית" אותה הוא חשף (כך לדבריו), יצרה במשך למעלה מ-20 שנה מאות זיופים ומכרה אותם במיליוני דולרים לחשובי המוזיאונים והאספנים ברחבי העולם (מחוץ לישראל), וכי ברשת זו היו מעורבים אנשים רבים, בהם אנשי מחקר בכירים מישראל ומהעולם, סוחרי עתיקות, אנשי המכון הגיאולוגי, אנשי מוזיאונים, תכשיטן ממצרים ואחרים. גנור אף "דיווח" (מידע שהסתבר אף הוא במהלך המשפט כשיקרי), כי ברשות האספן גולן נמצאו גלוסקמאות וכתובות בתהליכי זיוף שונים, וכי נמצאו ברשותו כלים וחומרים התואמים את סימני חריטת כתובת הגלוסקמא וכתובות עתיקות אחרות וכן "מעבדה משוכללת".

גנור ועמיתיו ניצלו את התקשורת בעניין זה על מנת לשרת את עמדתה המוצהרת של רשות העתיקות להפסקת הסחר בעתיקות בישראל, באמצעות יצירת חשש בקרב רוכשי עתיקות שהפריטים הנמכרים בשוק העתיקות הינם זיופים. הפרסומים וההדלפות לתקשורת של גנור, גורן ואחרים שירתו גם את האינטרסים האישיים שלהם לפרסום אישי, קידום אישי, מאבקי יוקרה, ניפוח אגו, נסיעות לחו"ל למתן הרצאות ול"חקירות" ועוד.   

גם לאחר הגשת כתב האישום, גנור הצהיר, הפעם בכתב בפני עמיתיו ברשות העתיקות, במועד בו ידע בוודאות כי הטעה את רשות העתיקות ואת התקשורת, כי אין כל ראיות לכך שמדובר בזיופים ו/או במוערבות של מי מהנאשמים בזיוף, וכי דבריו שקריים, במאמר שפירסם בכתב העת "דבר עבר" של רשות העתיקות באפריל 2005, כי אצל הנאשמים השונים נמצאו הכלים והחומרים שסימניהם ושרידיהם נמצאו על גבי הזיופים, .

צילום (8): הטעיית רשות העתיקות על ידי אמיר גנור בכתב העת "דבר עבר" (אפריל 2005). במאמר שפורסם מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום הצהיר גנור כי אצל 5 ה"חשודים בזיופים" נמצאו חומרים וכלים התואמים את הזיופים, ביודעו כי דבריו שיקריים וחסרי בסיס. (ברשות האספן גולן נמצאו כלים סטנדרטים פשוטים של עבודות שחזור עתיקות ועבודות תכשיטנות פשוטה, שכלל אינם תואמים ואינם יכולים לשמש לייצור עתיקות ופטינות מזויפות.