פרופ' גבריאל ברקאי – מתוך פרסום כנס Jerusalem Forgery Conference – ינואר 2007

תורגם לעברית ע"י: חב' תרגום מקצועי (רינה הוכמן)

הייתי רוצה להעלות עשר נקודות שלדעתי ראויות לתמיכה של אנשים. עשר הנקודות הללו נוגעות לגישה  כללית כלפי כתובות, בין אם אוטנטיות ובין אם מזויפות.

הנקןדה הראשונה היא הנושא של המומחיות וחשיבותם של הידע, המומחיות והניסיון בתחום [לצורך היכולת בקביעה אם מדובר בחפץ עתיק או חדש]. לא יתכן שתתפרסם עמדה בנושא שיטות [ליצירת] כתובות מאת עובד זוטר ברשות העתיקות, אשר אינו יודע דבר, ומבלי שהוא מומחה לדבר. לא יתכן שאנשים אשר מעולם לא ראו גלוסקמא יביעו את דעתם אודות כתובות גלוסקמא מבלי שהם יודעים דבר על כתובות גלוסקמא אחרות. עצם ביטול דעתו של מומחה כגון אנדרה לאמייר, אשר לפי עניות דעתי, הנו אחד מהאפיגראפים המנוסים ובעלי העיניים החדות ביותר בעולם, הוא מעשה אשר לא ייעשה. על כן, הנקודה הראשונה היא חשיבותם של ניסיון ומומחיות.

נקודה שניה: האחראיות העיקרית לקביעת אוטנטיות של כתובת מוטלת על אנשים ממדעי הרוח – אפיגראפים, פליאוגראפים, בלשנים, היסטוריונים, וארכיאולוגים. כאן הנני מייצג את הארכיאולוגים, אשר מסוגלים לראות את התמונה השלמה. לרוב הם הראשונים לראות כתובת אם מקורה מתוך האדמה. הם מסוגלים לראות את הקשרים הסטרטיגראפיים. לרוב הם מבצעים תיארוך של פריטים. אין זו עבודתם של הגיאולוגיים, הגיאו-מורפולוגים, הכימאים או הפיזיקאים. דעתם של אלה היא משנית בהשוואה לדעתם של אנשי מדעי הרוח.

כאן [בכנס] קיימתי שיחה עם פרופ פורטן אשר אמר שאם יש לאדם כאב אוזניים, הוא הולך למומחה. אני אומר – לא, קודם כל עליו לגשת לרופא המשפחה, רופא כללי, ואז הוא עשוי לגלות שהכאב נובע אולי מעצבים, אולי מדובר במשהו פסיכוסומטי ועליו לגשת לפסיכיאטר. בכל מקרה, לדעתי, במקרה הזה, רופא המשפחה הוא הארכיאולוג. תרומת מדעי החומר היא חיונית בחשיבותה, אך היא במקום השני. החשובים ביותר הם פליאוגרפים, רעיונותיהם של בלשנים, רעיונותיהם של היסטוריונים, והניתוח של אפיגראפים.

הדבר נכון גם לגבי שני הגיאולוגים, אמנון רוזנפלד ושמעון אילני, אשר פרסמו את כתובת יהואש בכתב עת גיאולוגי. שוב, זהו מעשה שאין לעשותו. המומחיות והמומחים בכתובות הם אלה אשר אמורים לפרסם כתובות, ולא הגיאולוגים – עם כל הכבוד לגיאולוגיה וגיאוגרפיה. אני בעצמי למדתי גיאולוגיה, אני מכבד את האנשים הללו, אך כתובות הנן תוצרים תרבותיים ואמורים לטפל בהם האנשים העוסקים בתרבויות עתיקות ובציביליזציות עתיקות.

נקודה מספר שלוש היא, שקביעת האוטנטיות של חפצים, ובמיוחד חפצים הנושאים כתובות, היא גם עניין של זמן, לא רק עניין של מומחיות. לפעמים אפילו קיימות חילוקי דעות בין חוקרים שונים, ויש לבחון את העניין עם חלוף הזמן. לפעמים הזמן מרפא תחלואים מכל מיני סוגים. עלינו לדעת שאבן מישע, האבן המואבית אשר התגלתה שנת 1868 ע"י פ.א. קליין בדיבון בעבר הירדן, נחשבה כזיוף על ידי מספר אנשים במשך עשר שנים לאחר גילויה. יש דוגמאות מאוחרות יותר. במשך תקופה די ארוכה מגילות ים המלח נחשבו זיוף מודרני או זיוף מימי הביניים. הם נחשבו ככתבי יד מימי הביניים או זיוף מודרני ע"י אנשים מסוימים במשך תקופה של למעלה מעשר שנים לאחר גילויים, ויש אשר דבקו בדעות אלה גם לאחר מכן. לכן, הזמן מרפא, ויש לתת לזמן לחלוף כשהדבר נוגע לדברים מסוימים.

ההליך הרגיל בקביעת אוטנטיות הוא באמצעות מאמרים, בעד ונגד – ולא באמצעות שום אמצעי אחר. בסופו של דבר ינצחו אלה המשכנעים אחרים או אלה הנשמעים משכנעים יותר. עליהם לפרסם מאמרים, בעד ונגד, ואין לעשות זאת בכל דרך אחרת.

הנקודה הבאה [הרביעית], אם כן, היא ששום ועדה ושום בית משפט אינו יכול לקבוע אוטנטיות של כתובת. אם ועדה המורכבת מהמומחים החשובים בעולם מחליטה שכדור הארץ שטוח, הדבר לא יהפוך את כדור הארץ לשטוח. על כן, החלטת ועדה אינה נגזרת מהחוק העתיקות הישראלי ואין מדובר בנוהל מקובל בשיטות מחקר. לדעתי ועדות מועילות במשטרים קומוניסטיים. הן קובעות דעה אשר חייבת להתקבל על ידי הכל, אך אין הן מתאימות לשיטות מדעיות.

הדבר גם נכון לגבי בתי המשפט. רק במקרה שמדובר באדם אשר מודה כי הוא זייף כתובת, או מישהו מעיד כי הוא ראה מישהו, ראה במו עיניו מישהו מזייף כתובת, רק אז יכולים אנו לקבל את העדות. אבל קיומו של פריט מזיוף בתוך אוסף אינו אומר שהאוסף כולו הנמצא בידי אדם חשוד, כל החפצים באוסף של האדם אשר הנו בעל פריטים מזוייפים, הנו מזויף. זוהי הסקה פזיזה של מסקנה שגויה.

לדעתי, בית המשפט לא יוכל לקבוע את האוטנטיות של כתובות. אין זה מתפקידו של בית המשפט, וגם אם בית המשפט מושפע במידה רבה יותר ממומחה מסוים מאשר ולא מאחרים, ויש לבית המשפט נטייה להאמין מומחה אחד יותר מאשר מומחים אחרים,  בית המשפט לא יכול להעניק לגיטימיות לדעה זו. לדעתי אין זה עניין לא לועדות ולא לבתי משפט. דמיינו שכל מחלוקת בין חוקרים תוכרע ע"י ועדה. אם ועדה היתה מחליטה על התיארוך של [שכבת] לכיש III או לגבי הכרונולוגיה המוקדמת (low chronology) שהוצעה על ידי [פרופ'] פינקלשטיין, אינני יודע מה יהיה הסוף. לא כך נוהגים כשמדובר בנושאי מחקר.

מספר חמש: העיקרון "זה טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי" איננו יכול לדעתי להיות עיקרון מקובל. אתן לכם דוגמא. בואו נאמר שמתגלה מגילה חדשה מים המלח. מדובר בטקסט חדש. בואו נאמר שמדובר במשהו טוב יותר ממגילת המקדש. משהו טוב מאוד, טוב מדי. האם תשתמשו בעיקרון זה של "טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי"? לא תשתמשו בו.

הרבה חפצים נהדרים מתגלים בחפירות ארכיאולוגיות. במרחק חמש דקות הליכה מהמקום בו אנו יושבים עכשיו היתה לי חפירה בה גילינו את שתי מגילות הכסף הקטנטנות הכוללות גרסה של ברכת הכהנים. אין ספק שגילוי כזה הוא טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי.

לדעתי אין לבטל כתובת רק על בסיס העיקרון של "זה טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי". שוב, חנן (אשל) צודק באומרו שיש לשקול כל מקרה לגופו, ויש לקחת בחשבון את כל ההיבטים של הכתובת. אבל לדעתי העיקרון של "זה טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי" אסור שיהיה עיקרון מוביל בשיקולים כאשר מנסים לקבוע את האוטנטיות כל כתובת.

נקודה מספר שש: ההקשר וקיומה של חפירה מבוקרת הם בעלי חשיבות אדירה. אך יש הפתעות גם בחפירות מפוקחות ויש חפצים שלא מתאימים לסטרטיגראפיה. אני יכול לצטט מאות מקרים. הזכרתי אחד מהם אתמול כאן,כתובת אשורית של סרגון השני אשר התגלתה בחפירה. נאמר שהכל נמצא בחפירות. אתה לא יכול להימצא באופן אישי בכל החפירות. אני בדקתי את הספרות גם זו הקודמת לדה וו (De Vaux). אני מבין שאתה (אנדרה לאמייר) בדקת מאמר משנת 1936 בכתב העת JPOS. אני בדקתי מאמרים מוקדמים יותר. גם בדקתי דוחות וכתב יד של עבודת דיסרטציה לתואר דוקטור אשר נכתבה תחת הנחייתו של האב לואי ונסן (Pere Louis Vincent). בדקתי את כל הפרטים של הכתובת הזו. ניסיתי לגלות האם יש שם משהו אוטנטי. אפילו ערכתי חקירה בלשית לגבי מי יכול היה לשתול את הכתובת שם, ואני מצאתי את השם. אני יודע מי האדם אשר שתל את הכתובת. אני חושב שאני יודע. בכל מקרה, היא נשתלה בחפירה אשר נערכה ע"י הנזירות באותו מקום. כביכול.

אני יכול לתת לכם דוגמא נוספת. בשנת 1974 או 1075, אתה (אנדרה לאמייר) השתתף יחד איתי בחפירה של אזור S בלכיש. יצאנו לארוחת בוקר. לאחר ארוחת בוקר חזרנו לרצפה של שכבה III בלכיש, שם היתה מונחת מטבע של התקופה הרומית המאוחרת. לא ידעתי מה לעשות איתה. היא היתה מונחת שם בין האפר של הריסות סנחריב – מטבע מהתקופה הרומית העתיקה. רק מאוחר יותר גיליתי שהמטבע נפלה מחלק גבוה יותר באזור זה והיא נחתה על קומת ההריסות בזמן שהיינו בארוחת בוקר. גם בחפירות יש אנומליות. גם חפצים שנמצאו בחפירות מבוקרות היטב עשויים להיות מעורבים בנסיבות בעייתיות ועלולים ליצור בעיות. לכן אין לבטל כתובת א פריורי רק משום שאין היא באה מחפירה מבוקרת.

אני שמעתי כמה דעות קיצוניות למדי באוניברסיטת תל אביב, כי כל דבר שבא מהשוק או מאוספים פרטיים – הוא חשוד כזיוף.  זוהי גם דעתם של כמה מעמיתי האמריקאיים אשר נמנעים לפרסם כל דבר אשר מקורו לא הוכח (unprovenanced). לדעתי, זו אינה המטרה שלנו, אינה היעד או הייעוד שלנו. חוקרים קיימים כדי להעשיר ידע אודות ציביליזציות העבר, ויש לפרסם כל דבר העשוי לסייע לידע על תרבויות העבר, בין אם הידע בא מפה או משם. חוקרים מחוייבים לפרסם – ובעניין זה יש הבדל עצום בין מישהו שלא יושב פה (בחפירה) – יוסף נוה יושב בבית וממתין שכתובות ינחתו על שולחנו מהשמיים או מעמיתים. אנדרה לאמייר רודף אחר הכתובות ואני חושב שבכך הוא פועל נכון. אני חושב שכולם חייבים לעשות מה שהוא עושה – לחפש רמזים רבים ככל האפשר אשר עשויים להעשיר את הידע שלנו אודות העבר.

לוח גזר התגלה בשנת 1907 ע"י מקאלסטר בערימת האשפה שלו. כתובת שישק ממגידו גם התגלתה במזבלה. שבר גילגמש (Gilgamesh Fragment) ממגידו נמצא במזבלה של קיבוץ מגידו ע"י רועה צאן. אם כן, כמה מהחפצים החשובים ביותר אשר נושאים כתובות באים משפכים, ואני יכול לפרט תקדימים רבים נוספים המוכרים לי. בחפירות עצמן יש בעיות. בחפירות מבוקרות היטב וגם אלה המבוצעות  בקפדנות, עדיין יכולות להיות בעיות. גם חפצים ממקורות בלתי מבוקרים יכולים להעניק תרומה עצומה, יכולה להיות להם תרומה חשובה. לדאבוננו, הם לא נמצאו בחפירה מבוקרת.

נקודה מספר שבע: קיומן של אנומליות בלשניות ופליאוגרפיות אינו סיבה לבטל כתובת ולומר שהיא אינה אמיתית או שהיא מזוייפת. המאפיינים הארכאיים של כתובת תל פאחריה היא דוגמא טובה לכך. מבחינה פליאוגראפית, היא אינה מתאימה לתקופה אליה היא שייכת. אני חושב שאילו נמצאה כתובת [השילוח] באוסף של עודד גולן בשנות 1870 ולא 1880, אשר כללה את המילה "זדה" (כפי שנמצאת בכתובת השילוח Siloam Inscription)), והיה שבר בסלע או משהו כגון זה, הבלשנים היו אומרים "ובכן אין מילה כזאת "זדה" ועל כן הכתובת נעשתה ע"י זייפן. אין כזו חיה כי לא ראיתי כדוגמתה בגן החיות".  לדעתי, גישה זו הנה שגויה. קיימות אנומליות בפריטים אשר מקורם הוכח, ובעצם לכל כתובת עתיקה יש מאפיינים מוזרים משל עצמו, אשר חלקם אינם תואמים את הכללים או החוקים של בלשנות או פליאוגרפיה. כל כתובת היא מעשה ידי אדם וככזה, יש לו מאפיינים ייחודיים, כמו שלכל אחד מאתנו יש מאפיינים ייחודיים.

נקודה מספר שמונה: הנחת היסוד המוקדמת צריכה להיות שכל חוקר העוסק בכתובות ומפרסם כתובות חייב לביות בעל יושרה אישית. אסור לי לומר שנאמר שמשהו לא הגיע מחפירה כאשר החופר מצהיר כי הוא נמצא בשכבה כזו כזו (בחפירה) ובמיקום כזה וכזה. אני חייב לקבל את דברו בעניין זה. חייבים להניח מבעוד מועד כי קיימת יושרה אישית. עד אשר ההיפך אינו מוכח  שמישהו הוא רמאי ושקרן ולא ישר – אני חושב שעלינו להניח שכל החוקרים היושבים סביב שולחן זה וגם אלה שאינם מסביב לשולחן זה הנם אנשים ישרים.

עלי לומר שהפצת שמועות אודות אנשים שפרסמו כתובות עתיקות היא – איך אומר זאת – מעשה אכזרי מאוד ולחלוטין לא מוצדק. אנשים הפיצו שמועות אודות הכסף שאנדרה לאמייר הרוויח. אני יכול לומר לכם שיש שמועות. אתם יודעים שיש שמועות שבעסק הזה מעורבים כספים. ושוב, אני מאוד רציני בעניין זה. אני מאוד רציני בעניין זה וגם מאוד כועס. כולנו אמורים לכעוס. אני חושב שעלינו לקבל, א פריורי, את אמירותיו של חוקר, וכי יושרה אישית צריכה להיות הנחת א פריורי עבור כולנו, ואני חושב שהפצת שמועות היא מעשה שאין לעשותו.

אני חושב שקהילת החוקרים צריכה להסכים שכל אחד מחברי הקהילה החוקרת הנו אדם ישר אלא אם הוכח אחרת. לדאבוני, אני יודע שחברי [פרופ'] חנן (אשל) היה קורבן להאשמות ולשמועות כגון אלה, לא בקשר לזיופים, אלא בנוגע למשהו אחר. על כולנו להלחם בשיטות אלה.

לדעתי אדם לא יכול לשלוט בכל התחומים הללו יחד. בתקופה העתיקה היה ברור שמישהו יכול לחרוט כתובת בשפתו שלו, בכתב שלו, בהקשר התרבותי שלו. אך חדירת הסביבה התרבותית כאיש חיצוני מתקופתנו – זה כבר דורש ידע רב. זה דורש עומק במחקר. ההנחה היא שהיום זה יכול להתבצע אך ורק על ידי צוות. זו חייבת להיות עבודת צוות. ההנחה צריכה להיות שכשמדובר בעבודת צוות, חייבת להיות דליפה מידע. קשה מאוד לארגן קבוצת אנשים, אחד מומחה בטקסטים מקראיים או היסטוריה מקראית או שפה מקראית, השני הוא מומחה בפליאוגרפיה, והשלישי הוא מומחה בגיאולוגיה ובחריטה על אבן. קהילת החוקרים וקהילת האנשים המסוגלים לעשות דברים כאלה היא מצומצמת מאוד. למעשה הכנתי בעצמי רשימה של כל המועמדים האפשריים שעשויים היו לזייף כתובת. הכנתי בעצמי רשימה, ומחקתי שם אחר שם  כשגיליתי שהאיש אינו מסוגל לעבוד באחד ההיבטים הללו. נותרתי בלי אף אחד ברשימה. אינני חושב כי קיים אדם המסוגל לזייף כתובת כמו כתובת הגלוסקמא (של יעקוב). אם אותו אדם אחראי לזיוף כתובת יואש וכתובת הגלוסקמא, הוא חייב להיות סופרמן כי מדובר במומחה בכתב הקורסיבי (cursive script) של אלפ-בית העברי בתקופת הבית השני, הוא מומחה בגלוסקמאות ובכתובות על גלוסקמאות, הוא מומחה בחקר מקראי, והוא מומחה בכמעט כל דבר נוסף אחר.

על מנת לזייף כתובת על גלוסקמא, אתה חייב להיות בעל ידע עצום בכתיבה קורוסיבית – cursive writing של הכתב העברי של תקופת הבית השני. אינך יכול ליצור את המילים האחרונות ללא מומחיות בתחום זה. שנית, אתה חייב לשלוט ולהיות בעל ידע שוטף בארמית על מנת שתכתוב "אחוי דישו" ולא "אחו דישו" או משהו כגון זה. אתה חייב להיות בעל ידע מסוים. אתה חייב להיות בעל מומחיות. ויתרה מזו, אתה חייב להיות בעל הכישורים [לבצע את החריטה]. בספרו של [ל.י.] רחמני, קיים מקרה אחד בלבד של "אחוי". זהו חריג. אני מניח שזייפנים היו בוחרים להעתיק משהו מוכר יותר, לא משהו חריג ויוצא דופן. בחירת מקרה יוצא דופן (שהוא בעייתי, אגב) להעתקה – אינני יודע [אם  זה סביר].

כל זייפן, כל זייפן בדר"כ מבסס את המוצר שלו על משהו. אם מדובר במוצר מקורי מדי – אז יש לי בעיה איתו.

בנקודה העשירית אני חוזר לאחת הנקודות שהזכרתי מוקדם יותר: גורם הזמן. אני חושב כי גורם הזמן הוא בעל חשיבות בארכיאולוגיה. אתן לכם דוגמא, שוב מתחום נוסף בארכיאולוגיה. מערות הקבורה בחצר האחורית של מנזר סן אטיין הדומיניקני (St. Etienne Monastery of the Dominican Fathers). המערות נחפרו בשנות 1880 ונחשבו מהתקופה הרומית. אני חושב שרק אחרי ש[נחמן] אביגד גילה את החומה-הרחבה ברובע היהודי הבשיל הזמן לחפש שרידים מתוקפת הברזל במרחק רב יותר בצפון ירושלים. יש סוג של בגרות שהמחקר חייב להגיע אליה ואז הוא [יכול] להסיק מסקנות. לעניות דעתי, טרם הגיעה העת לחרוץ את גורל של הכתובות שנדונו כאן. נכון שכתובות היסטוריות ומשמעותיות הנן נדירות מאוד. אני חושב באמצעות דיונים נוספים, מחקרים נוספים, ניתוחים נוספים של מדעי החומר, ותרומות נוספות של הצוות היושב מסביב לשולחן זה, ואולי באמצעות דיונים נוספים כגון יום העיון הזה, נוכל, עם הזמן, להגיע להחלטה טובה יותר.